אמרו חורף, אבל קמתי לבוקר שרבי ומחניק ונסעתי לעבודה החדשה.
גם שם היה שרבי ומחניק. לא חם כמו בקיץ, אבל עדיין חם ומגעיל מידי בשביל סוף אוקטובר.
ברדיו אמרו שהחורף הגיע ושירד גשם במקומות שונים בארץ. לא בקרבתי, זה בטוח.
לקראת הצהריים נסעתי לעבודה הפנינה. נשארו קצת אדי דלק במיכל שאיפשרו לי להגיע לתחנה שבה אני מתדלקת, אבל היתה לי בעיה עם כרטיס התדלוק ונאלצתי לשלם בכרטיס רגיל ולהתמרמר קשות על תוספת המע"מ החולנית בגודלה שאני משלמת על הדלק.
הבירור והטיפול בתקינותו של כרטיס התדלוק גזלו ממני דקות יקרות כך שהגעתי לעבודה באיחור של חמש דקות.
נכנסתי כרוח סערה, מעירה מחשבים ישנים, מדליקה אורות ורדיו וקומקום חשמלי.
מייד אחרי נכנסה מישהי שבעליל חיכתה לי את חמש דקות האיחור ואולי יותר.
היה לה את העונג לצפות בי סוערת מחדר לחדר, משמישה את המקום לעבודה ולבהייה חולמנית שתבוא אחר כך.
היא תהתה קצת למה אני ממהרת כל כך.
איחרתי, הסברתי.
מי בודק אותך? היא הרימה גבות.
אני. אמרתי אני.
והתיישבתי לברר את הדורש בירור ולטפל בדורש טיפול. כל כך שקעתי בעבודה שלא שמתי לב לשום דבר למשך כמה זמן. עד ששמעתי רעם מתגלגל או מטוס.
כנראה ששניהם, כי השמיים הפכו אפורים לגמרי בתוך חצי שעה.
בהחלט רעמים. וריח של גשם.
סיבה מצויינת לסגור סופית את ההחלטה על קניית הנעליים שאני חושבת עליה הרבה זמן.
הנה, הגשם הגיע, איזה כייף!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
