על קצות האצבעות

אז הוא בא ביום בשישי. אלא מה?

אחרי ארוחת ערב זינק למיטה ולא השאיר זמן או מקום לדיבורים.

בבוקר אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר.

הוא אמר - לא עכשיו, לא הבוקר. ונסע.

אחר כך, בטלפון הסכים לקבוע שבפעם הבאה רק מדברים. רק.

מה רק מה? זה סוג של עונש על זה שאני רוצה לדבר?

ועוד הוסיף ואמר שהוא מבין שזה חשוב לי ולכן נדאג לקיים את השיחה.

בשלב הזה כבר רתחתי ממש.

חשוב לי? ומה איתך? לך זה לא חשוב? כי אם לא, אין ממילא טעם לקיים את השיחה.

בסוף הוא הסכים להודות שזה חשוב גם לו.

אוף!!!!!, איך שנמאס לי.