על קצות האצבעות

אני לא מצליחה למצוא מילים לבטא את התסכול שאני מרגישה עכשיו.

בנסיון נוסף להגיע להדברות עברתי למייל.

אולי כשהמילים כתובות ולא צריך לדבר או להפגש פנים אל פנים יהיה קל יותר להבין, להניח בצד את הכעס.

אבל לא.

אני כותבת בצורה ברורה את מחשבותי ודעתי, את בקשתי ואת דרך הפעולה העתידית שלי והוא עונה לי בסיפור על פו הדב. אחר כך הוא מוסיף שצריך לכבד האחד את השני ובמשפט הבא קובע לי חד צדדית עובדות.

אני מתוסכלת וכועסת.

רותחת.