אני קצת מתגעגעת למכונית הישנה, שהיתה פונטיאק סאנבירד. תגידו על אמריקאיות מה שתגידו, היא היתה נוחה ויציבה ונקשרתי אליה בחמש השנים שלנו יחד.
לזכותה יזקפו לא מעט גבות שנזקפו בתדהמה מסויימת כשהגעתי לבליינד דייט והדייט העיוור ציפה לראות אותי יוצאת מתוך רכב קטן ו"נשי" וגילה אותי יוצאת מתוך כלי רכב גדול כמו משחתת. היא היתה מכונית עם אופי. וכמו כל אלה עם אופי, היא לא תמיד היתה קלה, אבל בהחלט היתה מאתגרת ומהנה.
עכשיו אני צריכה להתרגל לחדשה, שקיבלה היום את התואר סקסית מפי מישהי שלא ציפיתי ממנה לשמוע מילים כאלה.
אחרי מאבקי הדיבורית אני מרגישה קצת יותר קרובה אליה. אפילו רחצתי אותה היום וקניתי לה מגנט קטן ומטופש שכתוב עליו - תנו לפיות לחיות.
אני מניחה שזה יקח עוד קצת זמן עד שאתאהב בה ממש וארגיש שהיא חלק ממני.
כבר מזמן לא שמעתם על הגמל. התגעגעתם?
אני כן. כמובן.
אחרי הכל עברו כבר ארבעה שבועות מאז הפגישה האחרונה, הפעם באשמתי. אני לא יכולתי. ובכן, אשמתי או לא, אני מוצאת את עצמי מתהפכת במיטה כשמחשבות זימה מפותלות עלילה משייטות לי בתוך הגולגולת.
אתמול החלטתי שאין סיבה שאני אסבול מזה לבד ושלחתי לו במהלך יום שלם, פעם בשעה הודעת אס אמ אס שמפרטת קטע קטן ומתומצת של סיפור עלילתי שכזה.
(כן בטח עלילתי... נו טוב, עלילתי עד כמה שסרט כחול הוא עלילתי)
לקח בערך ארבע שעות עד שהוא נשבר והודה שזה משפיע עליו.
נראה מה יצא מזה.
בלימודים התרגשו עלי לימודי מבוא לכלכלה. פחדתי מזה נורא, אבל מסתבר שמרצה הנמוך עד גיחוך, אוהב את החומר ויודע להסביר אותו בצורה מרתקת.
לקח לו שעה וחצי להסביר את תיאורית השוק ומדוע משק א' הגדול יקנה ממשק ב' הקטן את אותה הסחורה שמיוצרת אצלו.
שני המשקים מייצרים חולצות וכיכרות לחם, רק שיש עניין של עלות שולית ועלות אבסולוטית וכדאיות קניה כזו או אחרת.
אחרי שעה וחצי הוא שאל - מה יהיה היתרון, לדעתנו בקניה של כיכרות לחם בכמות גדולה על ידי משק ב' הקטן בתמורה לחולצות.
כולם חשבו בשקט, אחדים בקול רם ורק אני, מעשית שכמותי, אמרתי, עכשיו יוכלו תושבי משק ב' למכור לגורם שלישי את כיכרות הלחם העודפים ולקנות סוף סוף מכנסיים.
שיהיה סוף שבוע נהדר.
הלוואי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
