על קצות האצבעות

השביתה הזאת מתחילה להדאיג אותי ממש.

אני לא יודעת איך יגמר הסמסטר וקבינימט, אני לא יכולה לעשות את זה לבד. יש כמה קורסים שאין שום סיכוי בעולם שאצליח ללמוד בעצמי. אני אפילו לא נהנית מהימים החופשיים.

אני מנצלת אותם כמיטב יכולתי. למשל ללהכניס את הבית השני שלי לטיפול עשרת אלפים במוסך. מאחר ואני מבלה חצי מהזמן במכונית בקושי אני מוצאת זמן לטפל בה. והיום קבעתי עם המוסכניק והבאתי לו את האוטו בבוקר.

אז או קיי, אפשר להגיד שסימנתי וי על מטלה אחת.

אולי אני אלך לראות את הסרטים שהאריה צרב לי, הרי ממילא הוא יורד לחיי בכל פעם שאנחנו מדברים על זה שעוד לא הספקתי לצפות בהם.

רווק תל אביבי שכמוהו פשוט לא מבין את העומס שיש לי ושאין לי זמן לצפות בסרטים. הוא חושב שהוא, כעובד היי טק עובד הכי קשה בעולם. אין מה להגיד בתחרויות המסכנות שלנו אני מנצחת תמיד, בעיקר בגלל שאני יודעת לעשות פרצוף יותר מסכן ממנו.

עכשיו יש לי קלף מנצח. ביום שישי הזמנתי את תלם וזוגתו ואת הצרפתי לארוחת ערב (אולי הגמל יצטרף גם הוא? תחזיקו אצבעות בבקשה) האריה אמר שהוא וזוגתו אולי יבואו אחרי האוכל, ואני חושדת שזה רק בגלל שהוא מקווה שהגמל יהיה והוא יוכל לראות אותו סוף סוף אחרי ששמע עליו כל כך הרבה זמן. אז הקלף המנצח הוא בעומס שהפלתי על עצמי. לבשל ארוחת ערב לחברים לבד, ביום שישי הקדוש והמוקדש למעשי צדקה כמו מנוחה חסרת אחריות.

אולי באמת אלך לראות לפחות אחד מהסרטים שצרב לי האריה, הרי הספקתי כל כך הרבה הבוקר שאני יכולה להרשות לעצמי להתבטל מול הדי וי די (להבדיל מההתבטלות מול המחשב שלא נחשבת כי כאילו זה רק לרגע וכבר אני ממשיכה לדברים חשובים יותר).

ספירת המלאי של מה יש לי לעשות כוללת ללכת לחתום על איזה מסמך ביטוח שאני דוחה כבר חודשיים וקניית מגן מזרון חדש. מגן המזרון הישן לא עומד במטלות שהגמל ואני מטילים עליו. הצלחנו לשדרג את המונח - הכתם הרטוב במיטה- לדרגות לא מוכרות לאנושות הנורמטיבית, אותה אנושות שמייצרת מגיני מזרון לא אטומים לחלוטין.

חבל על המזרן שלי, אני מחבבת אותו מאד והרבה פחות מחבבת את הכתמים שנוצרים עליו. בפעם האחרונה מצאתי את עצמי מייבשת אותו עם מייבש השיער שלי שעה ארוכה, כמעט לשווא.

אם אני מעיפה מבט על הבית, אני יכולה להוסיף לרשימת המטלות את מטלת ניקוי הבית, לכן אני נזהרת לא להסתתכל מסביב יותר מידי. מאז שקניתי את המכונית ואין לי תקציב לעוזרת בית החיים שלי קשים מתמיד. אני שונאת לנקות, שונאת שונאת שונאת. מתי ימציאו כבר בתים שמנקים את עצמם?

מפעל הפיס שולח לי כל הזמן מכתבים מתגרים שמבשרים לי שיהיו זוכים שיקבלו הרבה כסף כל חודש לעשרים שנה או יזכו באיזה פרס ראשון ענק. כל מיני דברים כאלה. למה זו לא אני? אני מניחה שהחיים שלי היו יותר קלים עם משכרות נוספת לעשרים שנה או עם איזו זכיית ענק אחת.

טוב, יותר טוב שאתחיל להזיז את עצמי. עד שלא אזכה הדברים הרי לא יקרו מעצמם....

תזכורת לעצמי - הגיע הזמן לפוסט על סקס אם אני רוצה לשמור על קהל קוראי הנאמן

עדכון מאוחר   -

המוסכניק שלח אותי להחלפת צמיגים קדמיים דחופה, מה שעלה לי עוד 600 ש"ח לא מתוכננים, בנוסף על העלות של הטיפול עשרת אלפים. מסקנה: לצאת מהבית עולה כסף והרבה. (ועוד לא התקנתי את הרדיו דיסק החדש שקניתי...

לפחות הרווחתי ארוחת צהריים עתירת צ'יפס עם כוח הצלה. ולפחות קבעתי איתה להליכה מאוחר יותר כדי לכפר על הצ'יפס.