אחרי שנתקלנו שאיזה קושי חיצוני לנו והתמודדנו איתו עם קשיים מסויימים, התקשרתי אליו כדי לעדכן אותו בהתפתחויות מהצד שלי ולשמוע מה אצלו.
הוא אמר שאם יהיה צריך אז לא נפגש איזו תקופה, ושום דבר לא ישתנה.
מייד קפצה הננטשת הקטנה ושאלה במפגיע אם הוא מתכנן לסיים את מערכת היחסים המוזרה שלנו כי נתקלנו בקושי. לא הצלחתי להבין את העניין הזה של לא ישתנה כלום , אם לא נפגש. הרי עיקר היחסים שלנו הם הפגישות שלנו. אנחנו כמעט לא מנהלים חיים טלפוניים למרות המרחק והזמן.
לא לסיים, מי דיבר על לסיים, הוא זעם. למה את ישר קופצת עם זה? בסך הכל אמרתי שאם צריך לחכות, נחכה קצת.
כמובן שהרגיז אותי שהוא מוכן לוותר בלי מאבק, ישר להתקפל ולסגת.
וכמובן שלא לזה הוא התכוון. הוא תמיד מנסה למזער את מה שהוא רואה כפגיעה בי ובחיים שלי.
הרבה פעמים אני רוצה לבוא, הוא אמר, אבל אני יודע שלא תמיד זה מתאים לך או שאת רוצה דברים אחרים, אז אני מבין ומקבל את זה. את זוכרת בסוף שבוע ההוא שלא הזמנת אותי ובאמת באה אלייך חברה...?
או, אמרתי, אני שמחה שהעלית את זה, כי באותו סוף שבוע בדיוק הייתי באותה נקודה שהרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר להיות זו שיוזמת את הקשר, מנהלת ומובילה. אם רק היית אומר בעצמך שאתה רוצה לבוא, כל התחושה הזו היתה נעלמת.
אני יודעת שאתה בא רק כי אתה רוצה, אבל אני רוצה שמידי פעם תגיד לי , ממש תגיד במפורש מה אתה רוצה , אני רוצה לשמוע ממך במילים שלך שאתה רוצה את הקשר איתי, כמו שאני רוצה אותו.
הוא כמובן הקשיב ושתק.
תלם אומר לי שהוא קשור אלי מאד. תלם הוא גבר אחרי הכל ואולי הוא מבין טוב יותר ממני איך הראש שלהם פועל.
אני יודעת שהוא מאד קשור אלי. מה זה עוזר לי? הלוואי שהיו לו קצת פחות מחסומים. הלוואי שהיה מעיז קצת יותר.
הלוואי שאני הייתי מעיזה קצת יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
