על קצות האצבעות

בעבודה החדשה הייתי צריכה מישהי שתשלים את השעות שבהן אני לא נמצאת. זאת שהיתה לפני עבדה בערך 15 שעות שבועיות יותר ממני. ולמרות שאני יעילה למדי ומספיקה לא רע דברים, עדיין אני לא יכולה להיות בשני מקומות בבת אחת ובימים שאני לא נמצאת, אין אף אחד.

בנוסף יש את העניין של גיבוי למקרה של מחלה או חופש, שכשאני לבד, אין לי מי שיחליף או יגבה במקרה כזה וגם אני רוצה מישהו לדבר איתו. מידי פעם. לא כל הזמן. אבל שיהיה מישהו שאפשר לחלוק איתו את הרגעים הפחות נעימים. וגם שלאנשים שנכנסים יהיה למי לפנות מלבדי, שהרי, תאמינו או לא, לא כולם אוהבים אותי אהבת נפש ומן הראוי שתהיה להם אלטרנטיבה שאיתה יחושו אולי טוב יותר.

התחלתי לעבוד שם בחודש פברואר ומאז חיפשו את התוספת, באו כמה וכמה, אף אחת ואחד לא היו בדיוק מה שרציתי. לא בהשכלה, לא בנסיון, לא במיומנות והכי חשוב, לא היתה לי כימיה מידית. פסלתי אותם בזה אחר זו, בלי רחמים. אי אפשר לעבוד עם מישהו שאני לא מרגישה איתו נוח. האחריות היא שלי ואני לא יכולה לנהל מישהו שאני לא סומכת עליו ואפילו מעט מחבבת.

משאבי אנוש כבר התחילו לרמוז לי שאצטרך להנמיך סטנדרטים ולהתפשר, מה זה רמזו... הודיעו לי במילים אלו ממש.

ואני כל הזמן אמרתי, נכון שקשה למצוא מישהו טוב ממש, אותי לא נלחמתם כדי למצוא, די נחחתי עליכם מהשמיים ולכן זה נראה לכם נורא פשוט, אבל אם נתאזר כולנו בקצת סבלנות, האדם הנכון יגיע.

וככה עברנו עוד ראיון ועוד שיחת טלפון עם מועמדים. אחת נשמעה מראש לא מתאימה מבחינת הנסיון, אחת הודיעה מראש שהיא רוצה סכום כמעט כפול מהנהוג אצלנו (כנראה שנפוצה כבר השמועה שאנחנו די נואשים בחיפושינו) ואחד היה כל כך שחצן בראיון שמייד ידעתי שלא אוכל לעבוד איתו בשום פנים ואופן.

התקשרו לזו ששמענו שאולי היא פנויה ולזו שאמרו לנו עליה שהיא נהדרת וכלום. שום דבר לא הבשיל לכדי התקדמות ממשית.

ואז ביום חמישי הודיעה לי אוכלת העשבים שהיא שמעה על מישהי נהדרת שבדיוק חוזרת לגור באיזור ומחפשת השלמה לחצי משרה שיש לה. מיד התקשרנו אליה להזמין אותה לראיון.

אין לה נסיון בכלל בתחום שלי, אבל היא צעירה ובעלת יכולת ללמוד והיי, גם לי פעם לא היה נסיון. אז הזמנתי אותה לראיון.

היא הגיעה שלוש דקות לפני הזמן (וזכתה מייד לנקודות זכות אצלי) ואיך שהיא נכנסה בדלת עלה לי חיוך על הפנים. לא בגלל הצורך לקבל פנים בחיוך, פשוט משהו בה הרגיש לי טוב ונכון. משהו חיובי ונעים ומשמח.

אני תמיד סומכת על תחושת הבטן שלי, היא בדרך כלל נכונה ומדוייקת להפליא. לכן אני רוצה להאמין שמי שמעוררת בי חיוך ושמחה היא מישהי שיהיה לי נעים איתה.

הראיון עבר יפה וטוב ואחריו היא הלכה לסגור פרטים עם כוח אדם. הסכמנו מייד שבתחילת השבוע היא מתחילה התלמדות איתי לפני שתוכל להשאר לבדה.

שוב היא הגיעה מוקדם משעת הפתיחה, נכנסה ביקשה מחברת או פנקס והתחילה לרשום לה דברים שתצטרך לזכור.

הלכה אחרי מפה לשם, הקשיבה ומידי פעם ניסתה גם להגיד משהו ולתרום מהידע שלה.

שעה וחצי לפני סיום היום הצצתי עליה. על הפנים שלה היתה הבעה מזוגגת מעט. מייד נזכרתי כמה קשה להתחיל מקום חדש כשהכל חדש והודעתי לה שהיא הולכת הביתה.

אבל לא עשיתי כלום היום, היא אמרה.

זה בסדר, אני מכירה את ההרגשה של העייפות שאין לה גבול בסוף יום כזה כשנגמר המקום לאינפורמציה החדשה להכנס. לכי הביתה , הכל בסדר.

היא הלכה ואני חשבתי לעצמי שיהיה לי לא פשוט לעשות לה מקום. תמיד הייתי אני זו שבאה והצטרפה ועכשיו באה זאת למקום שהוא כולו שלי. אני צריכה אותה ורוצה אותה, אבל עדיין יהיה לי קשה לוותר על חלק מהשליטה ולאפשר לה לגדול, ללמוד ולהתפתח.

אני צריכה לזכור לדבר איתה על זה כשנפגש מחר.