כי חשבתי שאין לי כל כך מה להפסיד ואמרתי לגמל שאני רוצה לפגוש אותו פעם בשבוע, שזה בערך כפול ממה שאני פוגשת אותו עכשיו. אמרתי לו שלא מספיק לי לראות אותו כמו היום, שבשבוע שעבר היה לי שבוע כל כך קשה והוא מאד מאד חסר לי.
נחנו מכורבלים זה בזו ואני אמרתי שזה בדיוק היה חסר לי. הכרבול הזה. המגע המנחם של גוף בגוף. לא הדיבורים ולא השיתוף, רק הנחמה ללא מילים.
לא כל מה שאנחנו רוצים אנחנו יכולים לקבל, הגמל אמר. יש אילוצים של החיים ולא הכל אפשר. וחוץ מזה מה? את רוצה שימאס לנו? הרי עכשיו זה בדיוק כמה שטוב לנו, ככה אנחנו לא רבים ורק נהנים מאד ביחד.
בפגישה של פעם בשבוע לא נריב יותר, אמרתי.
יש השלכות להגברת מינון הפגישות שלנו, השלכות סביבתיות שנוגעות לא רק לי ולו ולכן ההחלטה מסובכת מכפי שהיא עשויה להראות. לכן רק אמרתי לו מה שאני רוצה, אם זה יבשיל אצלו לכלל הסכמה, הרי שזה ממלא יקרה בזמן שלו ובקצב שלו. ואם לא...אז הכל ימשיך כפי שהיה עד עכשיו. הוא יודע מה אני רוצה, אבל מאחר ולא מדובר רק בי, מגיע לו המקום שלו והמרחב שלו לחשוב ולהחליט.
אחר כך הוא אמר - אני רוצה להחליף לך את הרדיו באוטו, אני אעשה את זה בפעם הבאה שאבוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
