היום הלכתי להפגש עם הכוח הניהולי העליון. בחיי אם אתם הייתם יודעים מי האנשים שאחראים על חלקים נבחרים וחשובים בחייכם, הייתם מתחרפנים.
יושבת לה הגברת הבכירה במשרדון עלוב ודל, עם ערימה מבולגנת של ניירות על שולחנה (לקח לה כמה דקות למצוא את כל הניירות שקשורים אלי שהכינה לה המזכירה) כל כולה מחומצנת ומצובעת ומתוחה כמו בד קנווס על מסגרת עץ, כלומר, ממש בכוח.
אשה נאה, הכח העליון הזאתי, רק חבל שהיא גם פרחה שעלתה לגדולה.
ולא רק פרחה שעלתה לגדולה, אלא גם מלאת רגשות נחיתות. קודם כל הסבירה לי שנתחיל מפרטים אישיים ואחר כך ננהל דיאלוג. לא שיחה, חס וחלילה, אלא דיאלוג.
מסרתי לה את פרטי האישיים למרות שקיבלה אותם במייל וגם בקורות החיים ששלחתי לה. אמרתי לה את זה , אבל זה לא מנע ממנה למלא בנחישות את כל הרובריקות הרלוונטיות בטופס שבידיה.
ואז היא הסבירה לי איפה אני חיה, כלומר, מהו המבנה הארגוני, להגה על הצלחותיו ופרסומו וסיפרה בדותות, הבלים ושטויות ואת כל מה שמזמן כבר קיבלתי במייל. היא בדקה האם אני עומדת בקריטריונים המדידים של העבודה ואופס, מסתבר שכן, אופס, אפילו יותר מהממוצע. איזו בעאסה!
ואז שאלה אותי מה חשוב בעיני בתפקיד שלי והאם אני חושבת שאני מקפידה על מה שציינתי כחשוב ובכלל איזה בן אדם אני בעבודה ואם היא תשאל את זאתי שמתחתיה שמסרבת לי לקביעות כבר שנים האם היא באמת תגיד עלי דברים טובים.
ניסיתי להגיד שאין לי שליטה על מה שתגיד אותה אחת, שאני רק יכולה להגיד מה אמרה אותה אחת כששאלו אותה האם כדאי לקבל אותי לעבודה. ואמרתי גם שאני יכולה לתת לה את הטלפון של המעסיק הקודם שלי שתשאל בדיוק מה חושבים עלי. לא לקחה את הטלפון. רק חזרה שאלה מה תגיד זאת שמתחתיה. בסוף התייאשתי קצת, אז הצעתי לה פשוט לשאול את זו שמתחתיה ודי. היא אמרה שכך תעשה.
ואז אמרה שמעולם לא שמעה שלא מקבלים מישהו בגלל גיל (אצבע מורה מתחת לעין, מושכת מעט למטה, הפה נפתח מעט בהבעה מלאת בוז) ושאני בכלל לא מבוגרת ומאיפה המצאתי את זה. שנכון שהיא מעדיפה לקבל אנשים צעירים כי אפשר לעצב אותם על פי תבנית הארגון, אבל תמיד קיבלו אנשים בכל הגילאים.
הצבעתי על כל הפעמים שבהן היה לי פתח לקבל את הקביעות אבל נדחיתי על רקע גיל וזה נאמר לי במפורש , גם אם לא לציטוט. המילים המדויקות היו - מחפשים מישהי צעירה ורק אם לא ימצאו ויתיאשו אז יפנו אלי.- אמרתי לה גם מי אמר לי את זה וראיתי אותה רושמת את השם בחמת זעם. אוהו, אני כבר רואה איזה מקלחות אקבל על הראש בהמשך.
אחרי כחצי שעה היא החליטה לסכם את השיחה בכך שהיא מפנה אותי חזרה לזו שמתחתיה, שאלך להרשם אצלה. אמרתי לה שעשיתי את זה כבר, אבל היא התרגזה עלי ואמרה שאלך בכל זאת, היא לא מבטיחה לי קביעות, אבל תבדוק מה ההיא שמתחתיה חושבת עלי ואז אולי אם יתפנה מקום ואם זה יתאים ועוד כל מיני סייגים, או אז אולי תנתן לי הקביעות המיוחלת.
ביקשתי מסגרת של זמן - היא התרגזה ואמרה שאין מסגרת זמן.
ביקשתי שתשלח לי סיכום שיחה - היא התרגזה ואמרה שהיא לא שולחת סיכום שיחה ושזה נשאר אצלה.
ובאופן כללי שאלך לזו שמתחתיה ואה כן, שיהיה לי בהצלחה.
יצאתי עצבנית ולא מסופקת, קבעתי פגישה לעוד שבועיים אצל זו שמתחתיה, רק בשביל הפרוטוקול, כדי שלא יגידו שהייתי צריכה ללכת אליה לפגישה ומה אני מתפלאה שכלום לא משתנה אם אני לא ממלאה אחרי הנהלים.
אני חושבת לכתוב סיכום פגישה משל עצמי ולשלוח לכוח העליון במייל עם מכותבים על מנת להפעיל עליה עוד קצת לחץ.
הרי בסופו של דבר היא נפנפה אותי בלא כלום.
האם לכתוב?
האם לחכות להתקדמות מצד ההנהלה?
אם לחכות אז כמה זמן?
האם לפנות הלאה?
האם ללחוץ בדרך אחרת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
