לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצות האצבעות


כל הזמן בתנועה

Avatarכינוי: 

בת: 56

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2013

אות משמיים?


נורא מפתה להאמין בסימנים, או במשהו אחר, איזה כוח עליון שמסדר לנו דברים, או רומז לנו מה לעשות.

לפעמים כשלא לגמרי ברור מה רוצים לעשות יש אפילו איזו תקווה שמישהו, בוגר אחראי וחכם יותר יגיד לנו מה לעשות.

זו הסיבה שאנשים מאמינים באלוהים, או בגורואים שאומרים להם מה נכון ומה לא.

לצערי אני לא מאמינה בכלום. לצערי, כי אני חושבת שזה מנחם מאד להאמין שיש תכלית ותקווה ולמה לצפות. הדבר היחיד שאני מאמינה בו, זה שאין גבול לתעלולים שאנחנו מוכנים לעולל לעצמנו כדי להרגיש טוב יותר עם עצמנו.

 

לפני שבוע כשהחלטתי לעזוב את מקום העבודה ורגע אחרי שאמרתי את המילים שלא התכוונתי להגיד, הלכתי לי לשולחן שלי והחלטתי שאם אני עוזבת בקרוב, כדאי שאעשה קצת סדר בניירות שאני נוטה לאסוף על השולחן שלי.

התחלתי בניירות שאני דוחפת מתחת למקלדת לטיפול מאוחר יותר (לפעמים כל כך מאוחר, שלא נעשה בכלל) הרמתי טיפונת את המקלדת ומשכתי את הניירות אלי. הניירות היו מסובכים ומקופלים זה בזה, אז הרמתי עוד קצת את המקלדת ומשכתי בחוזקה, הניירות השתחררו ומשכו איתם חפץ שחור קטן גרמי וקרני שנפל בחיקי והפך מחפץ בלתי מזוהה ליצור מזוהה מאד- עקרב שחור.

מאית השניה אחר כך קפצתי אחורה והעפתי אותו מעלי לרצפה בלי שנגרם לי נזק. לו עצמו נגרם נזק קשה לאחר שנפגש עם סוליית הסנדל שלי.

לא הייתי לבד בחדר, אלה מהעבודה שאמרתי להן שאני חושבת לעזוב היו איתי, אבל לא הבינו מה קרה עד שהעקרב היה ז"ל לחלוטין.

מאחר ולא הייתי מבוהלת בכלל הסתובבתי אליהן ואמרתי - יקירותי, אם אתן רוצות שאני אעזוב את העבודה, פשוט תגידו, לא צריך למלכד לי את השולחן עם עקרבים... 

בתור פיצוי על עוגמת נפש, אחת מהן פינתה את הגופה.

 

השבוע, בעודי שקועה בעבודה עד מעל לאוזני, נכנסה אלי אחת מהן לחדר וקראה לי בכזו דחיפות שהייתי בטוחה שקרה אסון נורא והיא לא רוצה להפחיד אותי בטרם עת. 

יצאתי מהחדר והיא הוליכה אותי לחדר שלה שבו, בתוך ארקלית פלסטיק שכנה לה עקרבית עם צאצאיה על גבה.

 


 

 

מייד נכמרו רחמי על האם המסורה וסרבתי להרוג אותה. רק העברתי אותה לכלי אחר שלא תפריע בעבודה וקראתי לאיש שיודע מה לעשות עם כאלה דברים. ביחד חשבנו על כך שייקח את העקרבית וצאצאיה לאיזה בית ספר ע"מ שהילדים יוכלו לראות איך העקרבונים מטפים לאם על הגב וכיצד היא נושאת אותם איתה ממקום למקום.


 

 

אם הייתי מאמינה בסימנים, אולי הייתי חושבת שמישהו למעלה מנסה לרמוז לי משהו. 

שני עקרבים בשבוע אחד??

נכתב על ידי , 28/6/2013 21:33  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פועה ב-4/7/2013 15:11
 



לדף הבא
דפים:  

81,959
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפועה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פועה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)