על קצות האצבעות

אבל נפלה עלי עצבות של חגים.
השנה החג צפוי להיות בודד יותר מתמיד.

ולהיות בחג לבד זה ממש לא מומלץ על ידי האגודה הלאומית לבריאות הנפש.

אני מקווה שתהיה לי שנה טובה יותר.

זה לא צריך להיות קשה במיוחד.

השנה הקודמת הייתה איומה. במבט לאחור אני פשוט נדהמת מכמה קשה היא הייתה.

שום דבר לא הלך בקלות, קושי נערם על קושי ובכל פעם שהיה נדמה שהגעתי הכי נמוך שיש התברר שיש עוד הרבה לאן לרדת.

היו מאבקים אין סופיים בדברים שכנראה לא ניתן לשנות, אבל גם אי אפשר לחיות איתם.
קרבות חוזרים ונשנים על מרכיבי היסוד של החיים שלי. נצחונות מינאטורים ותבוסות מוחצות.

מהשנה הזו למדתי שלפעמים השיעורים הכי חשובים נלמדים ממפלות.
שלא תמיד חייבים לנצח.

שלחיים יש את הכוח שלהם והם ממשיכים תמיד.

שאפשר להתייחס לכל דבר בפרופורצה לדברים גרועים בהרבה ולשאוב נחמה.

שלרוב עדיף לנשום עמוק ולחכות קצת.

שחשוב לאמץ את הדברים הטובים שקורים.

לזכור להגיד לאנשים שאוהבים, כמה הם אהובים וחשובים.

לדעת להתנתק לפעמים ולשים בצד את הקשיים. הם לא ילכו, הם רק לא יהיו הדבר המרכזי למשך כמה שעות.

לזהות את הכוחות שיש בי.

לגלות שגם כשנדמה שאי אפשר יותר, אז עדיין אפשר.

לשמור על התקווה.

אני מאחלת לכם ולי שנה טובה. טובה יותר.

אהבה ושלווה, חברים, משפחה, שמחה, הצלחה

ואי קטן של שקט נפשי לברוח אליו.