על קצות האצבעות

בשבע בבוקר, בתחנת הדלק עמדה לידי מישהי שפעם היתה חברה שלי וחלקה איתי את הרווקות המחודשת.

המון דברים עברו עליינו יחד, המון חויות של דייטים כושלים, בעיקר שלה, כי לי אף פעם לא ממש היתה סבלנות לדייטים וכל דייט שכבר קרה גרם לי לסגת טקטית למשך שבועות רבים. אין גבול לאכזבות ולתסכול שנובעים מדייטים. בדוק.

היא לעומת זאת היתה יוצאים לדייטים כל שבוע, לפעמים אפילו שלושה בשבוע וחוזרת מוכה וחבולה (נפשית) ממפגשים עם אנשים שהם לא בני אדם. אבל היא לא למדה לקח, או שלפחות זה נראה לה יותר חשוב להכיר מישהו בכל מחיר. והיא אכן הכירה מישהו שאחר כך התברר שהוא חולה מאניה דיפרסיה...

כשעצרתי בתחנת הדלק היא היתה באמצע שיחה עם איזה נהג שתדלק שם גם הוא. לא ממש הקשבתי לשיחה, עד שהוא עירב אותי בשיחה ושאל אותה למה היא לא קונה טויוטה כמוני. טוב, למען האמת גם אז לא ממש התערבתי, כי כאמור היא כבר לא חברה שלי ובנוסף אני לא נדחפת לאף אחת כשהיא מפלרטטת עם מישהו אפילו אם זה בתחנת דלק.

אחרי שהוא הלך היא אמרה שאיך שהוא תמיד גברים מבינים יותר טוב מאיתנו בענינים האלה של רכב. אמרתי שזו אגדה אורבנית והם רק עושים רושם כאילו.

לא קרה לך שניסו לכוון אותך בחניה למרות שלא היית צריכה, היא שאלה.

ברור שכן אמרתי, אבל אני שולחת בהם מבט מצמית במקרה הגרוע שאין לי סבלנות, אני באמת אלופה בחניה בכל תנאי ואין לי עודפי סבלנות לפטרונות הגברית שמניחה מראש שעצם היותי אישה הופכת אותי לחסרת אונים נזקקת.

טוב לפחות הם לא מבקשים ממך לזרום , היא חוזרת לבדיחה מהעבר המשותף שלנו. אף פעם לא סבלתי את המונח הזה - לזרום- שמבקש ממך פשוט לעשות מה שהדייט שלך רוצה ולא לעשות בעיות. או במילים אחרות לשכב איתו ורצוי מייד ובלי יותר מידי שאלות.

אחר כך נכנסתי לאוטו והמשכתי לעבודה, חושבת לעצמי איזה מזל יש לי שאני לא חייבת לדשדש במי האפסיים של עולם הדייטים. זה היה מגעיל אז וזה נראה אפילו דוחה עוד יותר היום. מזל שיש לי את הגמל שמגן עלי מדייטים מחד ומזוגיות אמיתית מאידך.