אני נולדתי בארץ , אבל הורי הם הורים מברית המועצות לשעבר - מוגדרים כחלק מהעליה הרוסית .אני אישית דוברת רוסית,ואיני מתביישת או מכחישה את המוצא שלי. כואב לי כל פעם מחדש לראות את הזלזול כלפי העדה הזו וכואב לי לראות את אמא שלי מתקשה בשפה בעיברית ובחיי היום יום עקב המחסור בה.

היום הייתי עם אמא שלי בסיבוב קניות,ובדרך נכנסנו לסניף דואר,לקחנו מספר והתיישבנו על הכיסאות.המספר שקיבל שרות היה 254 והמספר שלנו היה 260 . עברו ונכנסו אנשים,ולקחו מספרים.לאחר מספר דקות נכנסה אישה כבת 40 עם ילד כבן 4 .
"סליחה,לבת שלי יש טיסה,ואני ממש ממהרת,אני צריכה להחליף שקלים לדולרים,מישהו יכול להחליף איתי במספר? " ביקשה אותה אישה במבטא רוסי כבד. היא הייתה עצבנית וקולה לא היה נעים ונשמע כי אין לה ממש מצב רוח או סבלנות לאנשים אחרים .
"חתיכת חוצפנית " קול נשי סינן מהשורה הראשונה, שם ישבה אישה כבת 50.
כמובן שאז התפרץ וויכוח רווי קללות ומילות השתקה. המילה " סתמי את הפה שלך" חזרה לא פעם ולא פעמיים.
אחת מהנשים האחרות העבירה לאותה האישה את המספר שלה,ככל הנראה גם לה,כמו לי ובעצם לכל היושבים בחדר נמאס משטף הקללות העסיסיות שנורו האוויר. האישה הלכה לדלפק כשהגיע תורה,אבל בגלל איזשהי בעיה בקופה לא הייתה אפשרות להחליף את הכסף לדולרים.
"מגיע לך,זה בגלל הפה המלוכלך שלך" אותה האישה בת ה50 שרבה איתה מקודם פתחה את הפה.

"סתמי,מטומטמת! " ירתה האישה מהמוצא הרוסי והסתובבה ויצאה מהסניף.

אני לא לטובתה של האישה מהמוצא הרוסי,לדעתי היא יכלה להתנהג בחוכמה ולא להיגרר לוויכוח הסתמי והחסר הטעם הזה,אבל זוהי בחירתה.

כאשר אותה האישה יצאה מהסניף,הגיע תורה של האישה השניה.
"חתיכת רוסיה מסריחה" היא אמרה בקול,ופנתה לקופאית:"רואה איזה סחורה הרוסיים האלה מביאים לארץ ? זונות ! " .

כאן האופי העצבני שלי יצא החוצה,ולא יכולתי לשתוק יותר,לא יכולתי לסבול את זה יותר.
"סליחה גברת?" אמרתי.היא הסתובבה והביטה בי במבט שואל.
"את אמרת שהיא חוצפנית,אבל לא שמת לב,וזאת את! אם את רוצה לקלל אותה,בעיה שלך שיש לך ג'ורה של מוכר בשוק! אבל אל תקללי אותה כרוסיה!
זה פשוט בושה שאת מרשה לעצמך להכליל בצורה כל כך דוחה וסטאורטיפית,את העדה הרוסית.אנחנו גם גרים פה,אנחנו ישראלים!"
"סליחה,מי את בכלל ?ילדה חוצפנית!" היא הביטה בי במבט מזלזל.אבל התעלמתי. אמא שלי ניסתה להגיד משהו,אבל סימנתי לה בעיניים מתחננות לשתוק. ידעתי שאם האישה הדוחה הזאת תגיד משהו על אמא שלי אני כבר לא אוכל לשמור על עצמי.
"העליה הרוסית זאת אחת העליות הטובות ביותר שעלו לארץ,המדענים,המורים והרופאים. לא כל אישה רוסיה היא זונה , ולא כל גבר רוסי הוא סרסור! הסטיאורטיפים האלו הם מפגרים ורק אנשים חסרי דעה מאמינים ומשתמשים בהם"
"מי את בכלל צוציקית?" היא ירתה לכיווני. החזקתי את ידה של אמא שלי והיא העניקה לי לחיצה קטנה של תמיכה.
"את יכולה להמשיך לצעוק ולקלל,את את הכבוד שלך כבן אדם או כיצור חי בכלל איבדת ברגע שפתחת את הפה. ואני מרחמת עלייך שילדונת בת 17 צריכה להגיד לך את זה. שבת שלום ואת מוזמנת להמשיך בחייך האפורים!" חייכתי לה חיוך מנצח והתיישבתי.
היא יצאה מהסניף במהירות, ולא העיזה להביט לאנשים שבסניף בעיניים,במיוחד לא מולי.
"כל הכבוד!" אמר לי גבר בעל מבטא רוסי גם הוא שישב באחד השורות .פתאום הבנתי שרוב היושבים בסניף הזה היו ממוצא רוסי, הם חייכו לי חיוכי תודה ותמיכה. הרגשתי טוב.

אני יודעת שזאת בעיה נפוצה,אבל לדעתי הגיע הזמן לגמור איתה אחת ולתמיד.זה דוחה!

סמיילית, שמחה וטיפה עצבנית.

עריכה:
תודה על התמיכה. ולצערי יש מספיק אנשים טיפשים בעולם כדי שזה יקרה. ולמען הפרוטוקול זה קרה בצפון הארץ , בסביבות חיפה.

לכל אותם קוראים שאינם גרים בצפון הארץ ולא מבינים על מה אני מדברת:
עיר הנוער זה אירוע שנערך כל שנה בסוף הקיץ(15 באוגוסט) בחוף הסטודנטים שבחיפה.זה אירוע מטורף שמוקדש לנוער החיפאי ולנוער הגר בצפון בכלל.
כל הקיץ אנחנו מחכים למסיבה הגדולה הזאת,זאת ה-מסיבה של הקייץ שבעצם סוגרת לנו אותו בכיף.

הכול מתחיל בקניית הכרטיסים,מי שחכם מוצא איזה יחצן שמוכר לו כרטיס בהוזלה ומי ששכח ונרדם נאלץ ללכת ביום האירוע לקופות מוקדם מהרגיל בשביל לנסות ולהשיג כרטיס. למזלי,מצאתי יחצן וקניתי לי כרטיס מוזל.אבל,אחת החברות שלי שלא הספיקה ושכחה לקנות נאלצה להיות בקופות ב4(כשפתיחת הקופות ב5) ולחכות בתור הארוך להשגת הכרטיס.

ביום האירוע הגעתי לשם עם חברותי,בידוק בטחוני ובדיקת כרטיסים אחת ואת בפנים.המקום ענק,יש שם דוכני מזון(והרבה מזון),שתיה קלה,דוכני צמידים,טבעות ובגדים,מסיבת אוזניות,מתקנים ומשחקים על החול(סומו,טרמפולינות למינהם)חינם,איזור פופים,דוכנים למודעות(תמיכה בקהילה הגאה,לא לאלימות),במת להקות צעירות,מתחם צילום של רדיו חיפה והכי חשוב בכל האירוע - בימת המופעים.

הכול התחיל בתירסקסואל,צמד גברים מצחיק עם שירים עוד יותר מצחיקים ("מי זה הבחור הסקסי זה? זה יורן,זה יורן").
המשיך בKYD,להקה מצליחה שהגיעה בקריית ים ד'(ראשי התיבות שלהם,למי שלא יודע),להקה שהיא התחילה פה באיזור של חיפה והפכה ללהקה מוכרת בכל הארץ.וגרמו לכל הקהל להתעורר, והזכיר לכולנו : שיש להם דיבור מלוכלך.

אחרי הפסקה קצרה הגיעו הדג נחש,שכמובן הקפיצו את הקהל והביאו הופעה מדהימה וארוכה במיוחד וגרמו גם לערס הכי אדיש לצעוק את המילים של השירים בקול.אני כמובן,לא יכולתי להישאר אדישה וגם אני,הצטרפתי לצעקות: "כמה רוע,אפשר לבלוע,אבא תרחם,אבא תרחם,קוראים לי נחמן ואני מגמגמגם".
עוד פעם,כמו כל פעם מחדש, הם הוכיחו שלמרות הכול,ולמרות כל הלהקות שתופסות לשניה את העין שלנו , הם קלסיקה והם אלו שבאמת גורמים לנו לצרוח את המילים כאילו אין מחר.
ואז הגיע תורה של "מרסדס בנד", אני אישית לא הלכתי להופעה שלהם,כי אני לא אוהבת את הסיגנון שלהם,אבל מי שמעוניין לשמוע ולחוות דעה על הלהקה,זה אחד מהשירים שלהם : המשביר .

אחרי הפסקה של חצי שעה אחרי "מרסדס בנד",בה הייתי במסיבת האוזניות שהייתה על אחת הבמות הצדדיות,הגיע השיא של הערב,החלק שחיכיתי לו,ובעצם מי שבגללו באתי. סקאזי ( ה-מ-ל-ך) עלה על הבמה. ומפה ועד לטירוף חושים הדרך הייתה קצרה.ישר נדחקנו אל עבר קידמת הבמה והתחלנו לקפוץ ולהשתגע כמו מטורפים .הזיעה,האבק,העשן שהגיע מהבמה,והקצב החזק והפועם של המוזיקה רק גרם לנו לקפוץ גבוה יותר ולרקוד בטירוף.הבנים הורידו חולצות,המים מהבקבוקים החלו להשפך לאויר,אתה מתחיל לקפוץ בקצב מסחרר ולרקוד עם אנשים שאתה לא מכיר.
ההופעה שלו נגמרה,הרגלים כואבות אבל יש לי חיוך ענק על השפתיים, הוא מילא את כל הציפיות שלי והרבה הרבה יותר.הגעתי למסקנה שסקאזי הוא זה שיביא שלום לעולם,כי רק בהופעה שלו כולם מתחילים לקפוץ ולרקוד עם כולם,גם אם הם לא מכירים אחד עם השני,מותר הכול,זה סקאזי. מה שקרה בסקאזי , נשאר בסקאזי. אליפות העולם נאמבר 1!

לקראת 2 בלילה הודיעו שעומר אדם יופיע,הוא עלה לבמה והתחיל לשיר אבל כעבור בית וחצי הוא יצא מהבמה,לפי מה שנאמר לנו זה קרה בגלל שזרקו בקבוק בקהל.
"אנחנו ננסה להחזיר אותו עכשיו לבמה" אמרה מנחת האירוע.אנחנו מחכים ורואים איך מתחילים לארוז את הציוד. כמובן , שצעקות הבוז לא איחרו להגיע מהקהל. וללא שום הסבר נורמאלי :"תודה שהגעתם לעיר הנוער,נתראה שנה הבאה".
מצד אחד ניתן להבין אותו,אבל הבקבוק לא הגיע אפילו קרוב אל הבמה,ועוד לא ברור למה העונש היה קולקטיבי.
לי אישית,המחסור בהופעה שלו לא הפריע,אבל אני מכירה הרבה שבאו רק בשביל ההופעה שלו , כמובן שהם נותרו מאוכזבים. מה שכן הפריע לי בכל הנושא הזה, שהבחור הזה לקח את הכסף ושר רק שיר אחד,ובאמת שלדעתי זאת לא סיבה מספיק טובה להפסיק הופעה בצורה כזאת .


אני אישית נהנתי ואני לא יכולה לחכות כבר לשנה הבאה.
ורק כדי שתדעו עד כמה גדול האירוע, באירוע נכחו  14 אלף בני נוער. ומתוכם 5 אלף כרטיסים נקנו בקופות באותו היום .

אז יש רק משפט להגיד על אתמול בערב :

עיר הנוער 2011 - 
                               היה מטורררררררררררררררררררררף!  

עוד פחות מחודש,אנחנו חוזרים למקום הארור הזה שנקרא בית ספר(או בצפר)... החלטתי לסדר לי את החלקים האהובים בתקופה הזאת והאהובים (הרבה) פחות.

השנואים:

1.ערסים-היצורים המתסכלים האלו שמנסים לצאת גברים,אבל תכלס,כולם יודעים שהם סמרטוטים ולא יותר מזה.ניתן לזהותם לפי ההליכה(שדומה להליכת בבון),מוזיקה מזרחית,ושרשרת זהב ענקית על צווארם.
2.פרחות/ערסיות-נקבת הערס,אותן בנות מעצבנות שלא שמעו על צניעות,חוכמה,מסיר איפור או על המשפט המפורסם והכל כך נכון:Less is more. ניתן לזהותן לפי האיפור המוגזם,הצווחות,והחמולה המתגודדת. את הפרחה לעולם לא תמצאו לבדה.

3.המורה המכשפה למתמטיקה- אותה כלבה חסרת מעצורים שתשמח לראות את הפרצוף האומלל והשבור על פנייך כשאת מסתכלת על הלוח,כן כן , על הרשימה שנמצאת מתחת לכותבת ש.ב.
4.מתמטיקה-מקצוע שבלעדייו , העולם היה יפה יותר. פרחים פורחים,ציפורים מציצות,או במילה אחת : אושר!
5. 1 בספטמבר- התאריך השנוא באנושות. כי הידיעה שהחופש הקיצי הזה שהרגע יסתיים יגיע שוב רק בעוד 10 חודשים(במקרה הטוב),לא עושה חסד איתנו, וקצת גורם לנו רצון עז לקפוץ מהגג.

6.מורה ללא חזיה- זאת שאת מפחדת להרים את הראש כי את מפחדת לראות את הבליטות שיש לה בחולצה.מעופיינת כמו כן בגיל מבוגר,בקמטים רבים באיזור הפנים ובתסרוקת סבנטיז בגובה מגדל בעל 10 קומות.

7.מבחנים/בגרויות - צריך להסביר את זה ?
8.השבוע שלפני המבחן/הבגרות - אין שבוע יותר גרוע מזה,את חייבת ללמוד,חייבת. ואם את רגע עושה משהו אחר את מרגישה אשמה,"למה לעזאאזל הלכת לישון ? יש לך עוד 6 ימים 23 שעות 56 דקות ו-14 שניות להתכונן למבחן ! "
9.עבודות חופש-אנחנו לומדים במהלך השנה נכון? אז למה שעד שיש חופש,אני מוצאת את עצמי תקועה עם חוברת של 100 עמודים של שיעורי בית.
10. טקסים-כי איזה סיוט זה לשבת בחוץ,על הרצפה ולשמוע את הנאום החופר של המנהל,את השירים ואת קטעי הטקסט החרושים,ואל נשכח את הפרחות מהשנה מתחתיך שמצטרפו לשירה בזיופי מכוונים כי הן חושבות שזה מצחיק.

האהובים:

1.החברים- כי למרות שאת נפגשת עם החברים בערבים ואתם קובעים פגישות - אין על הפגישות הקבועות של בצפר,לראות אותם כל בוקר ולחייך.
2.הפסקות-כי זה מה שמחזיק אותנו חיים בתקופה הזאת,הצלצול הזה שמלווה באנחת רווחה ובקפיצה מהכיסא.
3.טיולים/בעיקר טיול שנתי - כי אין כמו טיולים של הכיתה,נכון יש את החפירות של המורה באמצע,אבל זאת חוויה.ההתלוננות,הזריקת עלים על המורה,התצלומים . זה מה שהופך את זה לחוויה בלתי נשכחת.
4.המורה שלא מצליחה להשתלט- לכל כיתה יש לפחות שיעור אחד בשבוע עם המורה שמנסה להיות חברמנית,אבל בסוף היא לא מלמדת והכיתה משתלטת לה על השיעור. "נו, ברוריה, מה תנך עכשיו. שמעת על המשחק של מכבי אתמול?" "לא,אבל בואו נמשיך בשיעור.." "ברוריה,ציפיתי ממך ליותר... 3-0. דוידוביץ הזה... "
5.לשבת בשיעור עם החברה הכי טובה.
6.לעבור במסדרון כל פעם מחדש ולראות שהחתיך מי'ב מסתכל עלייך ומחייך.
7.שהחברה הכי טובה שלך אומרת לך שהחתיך מי'ב מסתכל עלייך,להגיד שהיא סתם מדמיינת ולחייך בסיפוק.

8.יום לפני חופשה- היום הזה של לפני . להסתובב כל היום במחשבה ועם החיוך הדבילי של - מחר אני מתעוררת מאוחר,ויש לי כמה ימים של חופש.
9.לאסוף תמונות ולהנציח את השנים/או השנה האחרונה שלך במערכת הזאת שנקראת תיכון או בכלל ב12 השנים האחרונות .
10.לדעת שזה תיכון , ושזאת התקופה הטובה יותר בחייך , למרות הכול.זאת תקופה שתיזכרי בה בחיוך.זאת התקופה שבונה אותך כבן אדם. הכול כל כך ראשוני,אהבה ראשונה,נשיקה ראשונה,אכזבה ראשונה,לב שבור,התמודדות עם מכשולים,גאווה בהשיגים שלנו. אנחנו לומדים לשים גבולות,אנחנו מגדירים לעצמנו מטרות וגם ערכים,לומדים להתחבר ולפתח מערכות יחסים(מכל סוג שהוא) וגם להתאהב.