אני מוצאת את עצמי אילמת בכל כך הרבה מצבים שדורשים תגובה. המחשבות שלי אמנם רצות בפנים במהירות הזויה אבל כלפי חוץ אני אדישה, שקטה. יש כל כך הרבה שאני צריכה לומר אבל ברגע האמת, אני לא יודעת איך ואם בכלל לתת להם לצאת.

שוב ושוב שותקת גם כשברור לי שהשתיקה תתנקם בי ואתחרט על שלא אמרתי.

אלא שהכל נשמע נדוש, הכל נשמע בנאלי וחלול. המילים שלי תמיד יוצאות מעוותות, לא ברורות, כנסיונו של רוצח להצדיק את עצמו.

אני זוכרת שרציתי להגיד לך מזל טוב ולא ידעתי איך. התבוננתי באנשים אחרים מברכים אחד את השני לכבוד היומולדת, הכל זרם להם בקלילות מדהימה, כמשהו טבעי ופשוט. החלטתי לנסות ואמרתי לך משהו בסגנון: "המון מזל טוב, שתהיה בריא ומאושר, שהכל יצליח לך וכל המשאלות שלך יתגשמו". גרמתי לזה להשמע לא מתאמץ למרות שזה לא היה קל. מיד אמרת משהו כמו: "למה כל הבנות מברכות בצורה כל כך בנאלית?" אז השפלתי את מבטי ויצאתי.

לא ידעתי אם אני כועסת או על שהשוות אותי לבנות אחרות או על עצם זה שאתה תמיד מכליל... לא ידעתי אם אני עצובה בגלל שאני חסרת מקוריות ונדושה או בגלל שלא קיבלת את הברכה שלי... לא ידעתי אם אני מתחרטת על שבכלל אמרתי משהו או על שלא חשבתי על משהו מחוכם לומר.

אני תוהה אם בכלל שמת לב שנפגעתי, דאגתי להסתיר את זה. אחר כך חשבתי שהאמת הלא מתפשרת שלך היא חלק מהסיבות שגורמות לי להנות מהשיחות המרתקות שניהלנו כל כך הרבה. אתה מהאנשים שאני יודעת שלעולם לא ישקרו לי, גם אם זה משהו שאני לא אשמח לשמוע. אני מתגעגעת אליך, אתה מהאנשים שהייתי רוצה לשמור קרוב כל חיי ואני חוששת שאתה לא יודע את זה. איך תדע? אני לא אומרת מילה, אתה היחיד שנאלץ לשמור על קשר, אתה יודע שאם זה תלוי בי לא נדבר יותר לעולם.

למה אני כזו? אני לא יודעת. רק בכתיבה אני מצליחה לשחרר את מה שקבור עמוק במהות שלי. האהבה אליך היא חלק מהמהות שלי.

פעם חשבתי לתת לך לינק לבלוג. מכל האנשים אתה היחיד שאני מצליחה לדמיין מבין את הכתיבה שלי.

גם חשבתי על זה שאני צריכה לתת לך לפחות את הדברים שאני כותבת עליך, שתדע איך אני מרגישה, שתדע כמה אכפת לי, אחרת איך תדע את האמת?

אלא שאחר כך קראתי את המילים שלי דרך עיניך ופתאום נורא התביישתי. הרגשתי ערומה וחסרת הגנה. הרגשתי את השופט שבך מנתח אותי, קורא כל מילה ומפתח תאוריות לגביי.

אני לא יכולה לעמוד מול שופט נוסף, אני בקושי מתמודדת עם השופט שבתוכי, האכזר מכולם. הוא תמיד שם לבקר אותי, להפיל אותי שוב ושוב במבטו חסר הרחמים.

אבל איך תדע?