30/8/08"...מתחשק לי להפסיק ללכת לעבוד, לא להתחיל ללמוד, לא בא לי לקום בבוקר ולא רוצה לישון בכלל, לצאת מהבית ולא ליהיות בחוץ ובא לי להתפרק ולפרוק אבל להפסיק לבכות, בא לי ליסוע לים ושהוא יהיה ריק, אולי שאפילו גם אני לא אהיה שם או שלפחות אני אסחף ואסחט בדממה הכחולה שלו.
שאני לא אחנק ושהמים יקיפו אותי ויהיו צלולים ושהמוח ינוח קצת וישתוק לא בזכות סמים.
אני רוצה לצייר את כולי עד זוב דם, יזע ובכי, ואם ליהיות כנה אני לא רחוקה מיזה.
אני רוצה שאנשים יפסיקו לדאוג ולחשוב שמשהו בי לא בסדר כי אז גם אני מתחילה לפקפק ולגלות שאולי לא הכל מושלם.
נימאס לי לנסות להראות לאנשים שאני במצוקה במקום פשוט לבוא ולהגיד. נמאס לי ולא מתחשק לי עוד לברוח ולשקר ואולי במקום לים אני אסע לאנשהו אחר. איזה שדה.
פשוט לא בא לי והיו לי תקופות טובות יותר בחיים."
יודעים,
זה לא היה מזמן ופתאום עכשיו אני מנסה לישון וכל הספקות והחששות ממני והחיים צפים לי שוב במוח ואני מרגישה כל כך טיפשה ומגושמת וחסרת ביטחון ואני שונאת את זה.
שונאת ליהיות טיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
