כול-כך מוזר לראות אנשים משתנים. פתאום אנשים שחשבת שהכרת וידעת מי הם הופכים את הכול ואתה כבר לא יודע כלום. שש שנים תמימות ישבתי, ממש לידו- ראיתי אותו לומד, יושב בצד עם חצי חבר. אני אפילו מכירה את אמא שלו. תמיד הוא היה הילד הזה, המגעיל - החננה של הכיתה, זה שצריך להתרחק ממנו כמה שיותר כי גועלי להסתכל עליו. אף אחד לא דיבר איתו, עכשיו אם אני חושבת על זה- הוא היה מבודד ובודד מאוד אני מניחה. כול פעם כשחשבנו עליו התמונה הזכורה הייתה של גועל. זה הזיכרון שלי ממנו, א' המטונף והמגעיל- לא משנה כמה הוא יגדל וישתנה אני זוכרת אותו כדבר מגעיל שצריך להתרחק ממנו. נכון, זה מרושע אני מניחה- אבל זה האינסטינקט שלי אחרי שש שנים שחינכו אותי בצורה כזאת.
פגשתי אותו במקרה היום, הצטרפתי לכמה חברות שמזמן לא פגשתי בגן ילדים ישן, קרוב לבית שלי. באתי ככה בדרך-אגב, והסתובבתי עם אחד להילדים מהיסודי. הייתי ידידה טובה שלו בתקופה כולשהי, וגם אותו מזמן לא ראיתי. דיברנו קצת וכול כמה זמן הוא ירק לרצפה, מתנהג באופן מוזר ומעצבן. לא כמו שאני זוכרת. מרחוק שמעתי מוזיקה חלשה והילד אמר לי שא' שם. עקבתי אחריו והנה ראיתי את א', מעשן נרגילה עם איזה ילד שאני לא מכירה. מהנהן אליי באדישות. הידיד הצטרף אליו ושאל למה אני יושבת כול-כך רחוק. חייכתי חיוך מאולץ ואמרתי שמסריח לי, הוא התקרב אליי בצחוק ואמר משהו על הפנים שלי ושאני נראית שונה. הסתכלתי על א' וחשבתי כמה הוא בטח שונא אותי, בטח הוא סבל כול-כך בתקופה ההיא, והוא רוצה להרחיק כול קשר אליה.
חיכיתי באי-נעימות לחברה, ואחרי כמה זמן אמרתי לה שנצא לצד קצת. דיברנו על כמה הדברים השתנו. איך ילדים שהיו כול-כך תמימים וקטנים בשנייה שינו את כול האופי שלהם והתחילו לדבר שונה, להתנהג שונה, לעשן. זה כול-כך מוזר. בכללי אני לא ממש בעניין של נרגילות ועישון ולמעשה זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בילדים שאני באמת ובתמים מכירה מעשנים ככה. זה נראה כול-כך לא רגיל, כול-כך לא בסדר ולא נכון- בעיקר עם העובדה שאני זוכרת אותם כילדים בני אחת-עשרה שמסיימים יסודי בחיוך נאיבי.
התרחקתי מגן הילדים ההוא כמה שיותר מהר. המצב היה כזה לא נעים ומוזר. אני מניחה שנראתי להם כמו ילדה קטנה שמפחדת מהקטע. וכניראה שאני באמת כזאת, כי בשבילי לפגוש את הילדים האלו זה רגע של נוסטלגיה ושל חביבות כזאת פשוטה, כמו בכיתה ו'.
הכול כול-כך שונה פתאום, דברים שפעם נראו רחוקים כול-כך, שאמרנו לעצמנו שזה לא באמת יקרה- שלא באמת נתקל במקרי עישון או סמים. אני כבר לא נמצאת במקום ההוא, רשמית נגמרה הילדות שלי.
אבל א' עדיין נשאר במוח שלי הילד המגעיל. המוח שלי רואה אותו כדבר גועלי ומסריח ואני לא מצליחה לשנות את זה. א' המגעיל מעשן וממש הזוי לי עם זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
העלמה מ'