אחרי בילוי נהדר עם האחיות שלי, סוףסוף בית! אין הרגשה טובה יותר מלהגיע הביתה, לצאת מהשמלה ופתאום להבין כמה לוחצת היא היתה, וללבוש פיג'מה נוחה 3>
ביום שישי הקרוב הבחור (שכבר לא כל כך) שלי עובר כאן בדרך מהבסיס הביתה או משהו כזה, ו.. כשאמרתי לו שאני רוצה לראות אותו (לא אמרתי כלום בקשר למכתב שעוד לא התחלתי לכתוב בכלל) הוא אמר שהוא מגיע מאוד מוקדם ולמה שאני אהיה ערה בשעה כזאת... והבנתי שבאמת לא השקעתי בכלל בקשר הזה.
הפעם ציפיתי שהוא יעשה הכל בשבילי ושאני לא אעשה כלום, כי פשוט פחדתי מידי.
פחדתי שאם אני אהיה טובה מידי ואקום בשעות הזויות בשבילו או שאבוא לתחנה המרכזית רק כדי לראות אותו לכמה דקות הוא יפרד ממני.
וזה מטומטם.
זה ממש ממש מטומטם.
זה שהייתי עושה את זה בשביל גל ואחרי זה הוא נפרד ממני לא אומר שאם אני אשקיע בקשר יפרדו ממני. להפך. כדי שיהיה קשר טוב צריך להשקיע.
בשביל הבחור הנוכחי זה כנראה קצת מאוחר מידי, אבל תמיד יש תקווה..
לא שאני בונה על זה, זה פשוט לא הוגן שהבחור ה... מקסים... כשהוא בוחר להיות כזה... יקבל פחות השקעה ממני רק בגלל שמישהו אחר פגע בי פעם.
אז עכשיו אני יושבת מול דפי פוליו והעט השחור האהוב עלי (המון ערך רגשי, קיבלתי אותו במתנה מידיד ירושלמי והשתמשתי בו בכל מבחן, מתכונת ובגרות מאז) כי החלטתי שלכתב יד יש הרגשה יותר אישית, וזה עדיף על להקליד (גם אם קצת פחות נוח..).
הרעיון שלי בינתיים זה לכתוב פשוט כל מה שיעלה לי לראש, כל מה שאני ארצה להגיד, אולי אני גם אדפיס תמונה קטנה שלי ואצרף לזה, אין לנו שום תמונות ביחד לצערי >< אבל הייתי רוצה שהוא יוכל להסתכל עלי לפעמים.
אוף, אני נרקיסיסטית :(
בכ"מ אני מתגעגעת אליו, הוא הולך לדעת שאני מתגעגעת אליו אבל אני לא אבקש לחזור, גם כי הוא זה שנפרד ממני ואני לא הולכת להביך את עצמי ככה, וגם כי אני זאת שפישלה הפעם.
גם אם הוא סתם פחדן שמפחד מקשרים ממרחק.
אני יכולה להבין אותו, גם לי קשה לא לראות אותו הרבה זמן, אבל האופטימיות שלי גורמת לזה להפוך למשהו טוב, והוא פשוט.. מציאותי *אהמפסימיאהמ*
טוב, יהיה בסדר.
תאחלו לי בהצלחה?
אה, ובקשר לפוסט שנמחק לי, מסתבר שצילמתי באייפון כל מה שכתבתי אז אני רק צריכה להקליד כל מחדש, אז אם יהיה לי כוח ומצברוח לזה... עוד תזכו לראות את חפירת חייכם.
כינוי:
The Only E
בבלוג זה
בכל הבלוגים
