forever young
"מול אמת אחת קמות מיליון מעשיות. פעם רק ביקשתי- היום אני דורש לחיות, פשוט לקום לחיות " |
 כינוי:
בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 12/2011
חלום כואב
"איך זה שכל לילה אתה חולם עליה?"
"היא האחרונה שאני חושב עליה לפני השינה"
אני הייתי באותה שיחה והדברים האלה נאמרו עליי.
אז ניסיתי. מה יש לי להפסיד אם אני אחשוב עלייך לפני השינה?
והחלום? החלום באמת היה עלייך. לצערי. כי החלום הזה לא היה טוב בכלל.
בחלום..
בחלום היה זה בוקר רגיל של בצפר.
ואני חיכיתי שתתקשר, כמו בכל בוקר. אבל לא התקשרת.
הלכתי לאוטובוס ואתה לא חיכית במקום שלנו. וגם לא עלית אחריי.
זה קורה הרבה- שאתה לא בא לבצפר. אבל תמיד אתה נותן לי אזהרה של יום למה לא תגיע.
וגם אם לא? אני יודעת בוודאות שלא הגעת כי אתה לקחת לעצמך יום חופש כהרגלך.
אבל בחלום.. בחלום הייתה לי תחושה רעה. מאוד רעה.
וכבר באוטובוס, התחלתי לברר איפה אתה.
חיפשתי את אחותך, היא לא הייתה על האוטובוס.
התקשרתי הביתה, אף אחד לא ענה.
התקשרתי לאמא שלך, והיא ענתה.
שאלתי אותה במהירות איפה אתה.
היא התחילה לבכות ואמרה לי שאתה בבית חולים.
בקול קפוא ושבור שאלתי איזה בית חולים והיא ענתה לי באותה מהירות ששאלתי.
אמרתי לה שאני בדרך וניתקתי.
כשירדתי מהאוטובוס
משהו משך אותי לרוץ לכניסה לעיר. ושם חיכיתי, אני אפילו לא יודעת למה.
התמונה הבאה שאני זוכרת זה אותי עומדת קפואה מול הבית חולים שלך.
משהו בחלום אומר לי שאת הדרך אלייך עשיתי באוטובוס אבל את זה זכרתי במעורפל.
אחרי הקיפאון הזה שלי פשוט רצתי לתוך הבית חולים.
פה הרגש סוף כל סוף התחיל לפעול והרגשתי את הגרון נחנק והדמעות עומדות בעיניים.
רצתי לחדר שלך.
אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל הרבה פעמים בחלומות שלי יש מידע חסר, החלום קופץ קדימה.
נגיד עכשיו, כשרצתי לחדר שלך, אף אחד לא אמר לי איפה הוא, אבל ידעתי בדיוק איפה למצוא אותך.
ראיתי את האחיות שלך יושבות במסדרון. אבא שלך לקח קפה מהמכונה שהייתה שם.
עמדתי בדלת של החדר. אמא שלך ישבה לידך.
הסתכלתי עלייה עם דמעה שכבר גלשה לי על הלחי. היא יצאה מהחדר, נתנה לי לראות אותך.
התקרבתי וישבתי שם. איפה שאמא שלך ישבה הרגע.
חיבקתי אותך חזק חזק. וחזרתי לשבת על הכיסא לידך.
בהיתי בך, מקווה שתקום ותגיד לי שהכל בדיחה.
היית מחובר לעשרות מכונות, וראיתי את הבטן שלך עולה ויורדת לאט לאט. נשמת.
היית מונשם ומורדם. מעין צמח לכמה ימים.
כך כך קשה היה לי לראות אותך ככה.
לא זזת, לא דיברת, לא כלום.
בדרך כלל אתה צוחק, קופץ ובעיקר, גורם לי לחייך.
חיוך עלה על פני.
נכון, אתה מונשם, מורדם ולא תתעורר לפחות למשך השבוע הקרוב- אבל אתה חי.
אתה חי ואני סוף כל סוף רואה אותך אחרי יום כזה ארוך.
המחשבה כמה אני לא אוהבת להתחיל את היום בלי לראות אותך, מרגישה עכשיו חזקה יותר מתמיד.
החזקתי לך את היד חזק חזק בין שתי הידים שלי. שתדע שאני כאן.
והתעוררתי
מצחיק, היום בערב אני רואה אותך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
