6 מבחנים מתוך 16 הם מתחת ל70. (4 נכשלים.)
וזה בלי להתייחס לבחנים שלא היו יותר טובים מי זה..
2 מאיות בכל השנה. בבוחן בשל"ח ולשון.
מותר לי להתאכזב לא?
במיוחד ששנה שעברה הציון הכי נמוך שלי בתעודה היה 80 (חוץ מ75 אחד..)
אבל למה אני צריכה לשבת ליד מישהי (מדהימה אין ספק!) שרוצה לעשות מועד ב' "כי היא קיבלה 85".
למה אני צריכה לעמוד מול המורה כדי להזכיר לה אחרי יותר מחודש שהיא עדיין לא נתנה לי ציון על העבודה ואחרי זה עוד להתחננן אלייה שתחשיב את העבודה (הארורה הזאת שעבדתי עליה יותר מידי זמן) כי זה הדבר היחידי שיכול לעלות לי את הציון ( 55 ו23..) ולשמוע בתשובה ש"בגלל שלא כל התלמידים עשו את זה אז היא תחשיב את זה כבונוס ולא כציון בתעודה". הרי אני יודעת שהיא שונאת אותי (ולא, זה לא משהו שרק אני חושבת..) ומבחינתה בונוס זה מקסימום 10 נקודות שיכולתי לקבל הרבה יותר. למה?
למה אני צריכה לעשות את כל המריבה הזאת עם המורה בזמן שחברה שלי באה להגיד לה ש"היא צריכה לעלות ל82 במקום 81"..?
למה אני יושבת בין שני גאונים שכל מבחן מקבלים 105 (5 נקודות בונוס) ופסקה שלמה על כמה מעולה הם כתבו?
למה כל כך הדרדרתי משנה שעברה?
למה תמיד המורות צועקות עליי גם אם אני רק מסובבת את הראש כי שמעתי שמישהו קורה לי?
למה שתי המורות המקוללות האלה נתנו לי הפרעה גם אם שני החברים שלי דיברו שולחן לפני ואני לא דיברתי איתם?
למה המורה הזאת צעקה עליי בעוד הוא הסתובב שאני אתן לו כיף (לא ידוע למה..) ואני ביקשתי ממנו שיסתום?
למה אני צריכה לשמוע כל שיעור מחדש על זה שבלי להתכונן החברים שלי מקבלים במבחנים הרבה יותר ממני לא משנה כמה אני חורשת אליהם?
ואולי אני צריכה לעשות כמוהם:
להבריז מכל שיעור. לדבר בכל שיעור.
אבל מה? לעשות שליפים!
אבל לא, אני לא מוכנה.
אני פשוט לא מסוגלת להסתכל על המבחן בידיעה שחצי מהנקודות שקיבלתי בכלל לא שלי.
למה אני צריכה להדפק כי אני לא מרמה?
למה אני צריכה להדפק כי אתם משקרים, כי אתם מרמים?
באמת שנמאס לי כבר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: