16 - סיפור בהמשכים

*** יש הקדמה לפני בחודש הקודם לא לשכוח לקרוא

פרק ראשון

במשך השנתיים האלו גילית איך קוראים לאיש שישב לידי ברכבת, ג'ונתן או בקיצור ג'ון.

באחד מן הימים ג'ון נכנס לחדר הוא נראה תוקפני, כועס וזועף הוא לא שלט בעצמו הוא התקדם לכיווני,

בכל צעד שהוא עשה הרגשתי מחנק בגרון והתחלתי לזוז אחורה.

 ''היי אלכסנדרה''הוא קרא לעברי ''לאן את בורחת?'' הוא אמר ועל פניו עלה חיוך משועשע,

''לשום מקום'' עניתי בקושי. פתאום נתקעתי בקיר אין לי יותר לאן לברוח, ג'ון התקרב אליי עד שהוא נעצר קרוב לפניי כבר הרגשתי את נשימותיו על פניי, הבטתי בעיניו הכחולות שמאחוריהן מסתתר מפלצת נוראית, אי אפשר שלא היה ליפול לרגליו, הוא היה יפה תואר אך עם זאת חיה אמיתית 

''אז אלכסנדרה אני הולך להיות הראשון שלך?'' הוא שאל ''אולי בחלומות שלך אבל גם שם לא ניראה לי'' עניתי בגועל.

הבעת פניו הפכה להיות קודרת ''אז אני חושב שאת טועה'' לפתע הרגשתי אותו מצמיד אותי אליו בחוזקה, הכל קרה כל כך מהר הוא קרע  את חולצתי בלהט מגשש עם ידיו אחרי סוגר חזייתי, התחננתי שלא יעשה את זה התחלי להכות אותו בעזרת ידיי ורגליי אך הוא היה חזק ממני, הוא ריתק אותי בחוזקה לרצפה פתח את רוכסן מכנסיי ומשם כבר קפאתי ידעתי שכבר אין לי מה לעשות, שאני צריכה לוותר.

הוא סיים ולחש לי לאוזן ''את לא צריכה לבכות אני יודע שנהנית'', הוא קם סידר את בגדיו ויצא מהחדר, אני נשארתי שוכבת ערומה על הרצפה לא היה לי כוח לקום הרגשתי שחרב עולמי. מה אני בבעלותו? אני לא חפץ, אני בן אדם גם לי יש רגשות.

אני לא יודעת כמה זמן שכבתי שם על הרצפה אבל לבסוף קמתי בשביזות, התלבשתי והלכתי לכיוון המזרן  שהיה בפינת החדר ולבסוף התמוטטתי עליו.

יום למחרת הוא נכנס לחדר כשבידו הוא מחזיק תלבושת שעשוייה מעור כל כך חושפנית, שלא מכסה כלום

''קחי תלבשי אותה אנחנו נוסעים ללקוח הראשון שלך'' אמר.

 ''לא רוצה אמרתי לך כבר שאני לא זונה''.                                                   

''ואני אמרתי לך כבר שאת תעשי כל מה שאני ארצה'' צעק, למרות הדברים שהוא אמר לא הקשבתי לו נשארתי לשבת על הרצפה. הוא הביט בי לכמה שניות ולאחר מכן הוא התקדם לכיווני תפס בידי, הקים אותי על הרגליים והחטיף לי כאפה. ושוב נפלתי כמו סמרטוט על הקרקע, זה כל כך כאב אבל אסור לי להישבר אני חייבת להישאר חזקה.

'' נו קדימה תתחילי להתלבש אם את לא רוצה לקבל עוד אחת'' אמר בכעס.

''תצא מהחדר'' אמרתי ורעד קל נשמע בקולי

''למה את חושבת שיש משהו שלא ראיתי אצלך?'' שאל בלגלוג ''יאללה קדימה אין לי את כל היום בשבילך'' אמר בזלזול. בלית ברירה התחלתי להתלבש לא היה לי כוח להמשיך להיאבק איתו.

ראיתי אותו סורק עם עיניו את כל גופי הרגשתי כל כך מושפלת ועלובה. כשסיימתי להתלבש הוא כיסה את עיני, תפס בידי והוביל אותי כנראה החוצה כשהיינו כבר בתוך מכונית הוא הוריד את הכיסוי מעיניי במשך הנסיעה ממש פחדתי, פחד זה לא מילה למה שהרגשתי באותו רגע. לאחר נסיעה של משהו כמו חצי שעה המכונית נעצרה ''למה את מחכה'' ג'ון צעק ירדתי מהמכונית השחורה ואל מול עיניי נגלתה אחוזה ענקית לא כל כך התרגשתי מהאחוזה כל חיי אני מבלה באחוזות כאלה אפילו יותר ענקיות. ג'ון דחף אותי לכיוון פתח האחוזה עד שנעצרנו מול דלתה איש לבוש שחור פתח לנו את הדלת והוביל אותנו לסלון האחוזה, על כורסא בסלון ישב איש עם שער שטני ועיניים ירוקות אני משערת שבשנות השלושים לחייו ג'ון התיישב ליד האיש ובינתיים אני נשארתי לעמוד, הם דיברו על משהו אין לי מושג על מה גם לא כל כך עניין אותי על מה כל מה שרציתי היה לעוף מהמקום הזה אחת ולתמיד. עד שלבסוף שניהם קמו ושמעתי את ג'ון אומר לאיש ''היא כולה שלך'' בזה סיים את דבריו ויצא מפתח האחוזה. האיש שאיני יודעת את שמו התקרב אליי

''ג'ון אמר לי שאת יפה אבל הוא לא אמר לי עד כמה'' אמר בערמומיות.

 ''אהה... אז זה מה שהוא אמר, הוא במקרה אמר לך גם בת כמה אני'' שאלתי בכעס

''כן שש עשרה ותאמיני לי לא אכפת לי שאת חסרת ניסיון אם ג'ון אומר שאת טובה אז ג'ון צודק'' ענה בחוסר עניין ''טוב יאללה פחות דיבורים יותר מעשים'' הוא התחיל להתקרב אליי ''בבקשה אל תעשה את זה'' התחננתי,

''אין לך מה לדאוג את תיהני'' אמר בארסיות. הוא דחף אותי אל עבר הספה הפשיט, אותי פיסק את רגליי וחדר אליי. הוא עשה את זה בכזאת אגרסיביות אני לא יודעת למה אבל אפילו דמעה אחת לא ירדה לי.

כעבור שעה של מעשים נוראיים ג'ון חזר לאחוזה הם דיברו ביניהם ואחרי זה הוא גרר אותי לאוטו שוב עברתי את אותה נסיעה מייגעת עד שהאוטו נעצר ג'ון עטף את עיניי באיזה חתיכת בד, הוציא אותי מן האוטו והתחיל להוביל אותי לאיזה מקום. כשהוא הוריד לי את הכיסוי הייתי באותו חדר מטונף של אתמול. ''נו אז מי יותר טוב אני או הוא'' ג'ון שאל, עניתי ''האיש מהאחוזה'' בכדי לעצבן אותו. לא באמת חשבתי מי יותר טוב, המחשבה הזאת בכלל לא עלתה לראשי עד שהוא שאל את השאלה, הבעת פניו של ג'ון הפכה להיות כעוסה הוא התקרב אליי וכרך את זרועותיו סביב מותניי בחוזקה,

'' אני מבין שאולי פעם נוספת איתי תגרום לך לשנות את דעתך חתיכת זונה כפוית טובה''