אני, עצמי ואנוכי

מה היה בך?

אני מנסה להבין.

מנסה לחשוב למה אתה?

הרי אין בך כלום, אתה ריק.

אבל בכל זאת הצלחת למלא חלק כל כך גדול בחיים שלי.

הצלחת להקסים אותי כל שיחה מחדש.

מהופנטת לקולך, למילותייך הרייקות מתוכן ולשתיקתך.

אף פעם לא היית שלי אני יודעת.

גרמתי לעצמי להאמין עשרות פעם להאמין לשקרייך.

לא משנה עד כמה שנאתי אותך או עד כמה כעסתי, תמיד בסוף הייתי חוזרת.

היית מרגיע אותי, היית מתקשר תמיד ברגע המתאים, ותמיד תמיד עלה חיוך שראיתי את שימך על המסך.

זה לא נגמר.

זה בכלל לא עוד לא התחיל.

אני לא כועסת.

באמת שלא.

רק מרגישה אכזבה גדולה.

האכזבה הגדולה באמת היא לא זה שפשוט עזבת,

האכזבה הגדולה הייתה לגלות שאני לא תפסתי חלק גדול כל כך בחיים שלך כמו שאתה תפסת בשלי..

<3