יצא ככה שדיברתי עם חבר וותיק מפעם, אחד שמאז שהתחתן, אני בקשר די רופף איתו. לפעמים נפגשים במקרה, אבל די מהר כל אחד ממשיך לדרכו ואז יכולים לעבור גם כמה חודשים בלי שהתראינו או התכתבבנו. פעם היינו צמודים ונפגשנו כמעט בכל יום, נסענו וטיילנו בארץ. חשבתי שתמיד נטייל ככה.

פתאום הוא כתב לי שנוסע לשבת עם חבר וותיק משותף שלנו, פעם היינו חבורה מלוכדת ועשינו ביחד הכל. חשבתי שלעולם לא ניפרד.

הוא הציע לי להצטרף אליו כהפתעה לחבר המשותף וכך עשיתי.

לא נפגשנו ככה ביחד לפחות מס' שנים. חנינו באותה חניה שתפסנו פעם, ישבנו על ספסל באותו המקום שישבנו בו אין ספור פעמים בשנים שכולנו היינו יחד.

עשינו את אותו טיול רגלי בחניה ואפילו רכב בולט שזכרתי שתמיד חנה בחניה מסויימת, חונה בה כאילו לא עברו לפחות 5 שנים. ניסיתי לשים לב לכמה שיותר פרטים במפגש ולשים לב כמה זה דומה לפעם. ישיבה של שלושתינו בדיוק כמו בתקופת הצבא ולאחריו. כשהיינו צעירים יותר, היו פחות מחשבות על החיים ואף אחד לא מיהר לשום מקום. כל אחד מאיתנו במקום די שונה. אם כבר, אז אני הכי קרוב לאותו "פעם" כשהיינו נפגשים כמעט כל יום.

החבר הראשון הוא איש משפחה, נשוי ויציב מבחינה משפחתית, מחכה לילד נוסף, אחרי שיש לו כבר ילדים. חי חיים של אדם נשוי, לא נראה שעתיד להתגרש, כתבתי על החתונה שלו בבלוג הזה. עבר לא מעט זמן. הוא עובד במקום עבודה מסודר ללא שום הפסקות, הוא גם היחיד מבנינו שהצליח לקנות דירה.

החבר השני התגרש כבר פעמיים, הילדים שלו מאותה אישה אבל הם והגרושה רחוקים ממנו פיזית ונראה שטוב לו ככה. גם שאר החיים שלו לא יציבים, מחליף הרבה עבודות בדיוק כמו פעם, בכל פעם שאנחנו מתראים יש לו רכב אחר, מצב כלכלי לא יציב ולא ברור אם יכול לקנות משהו או לא.

גם עליו כתבתי בבלוג הזה מספר פעמים. הוא לא מצא כיוון בחיים ועדיין חושב מה לעשות עם עצמו.

אני איפשהו באמצע בין שניהם. אין לי מושג מה אני רוצה לעשות, למרות שהייתי צריך להחליט כבר מזמן. אני היחיד מבנינו שאין לו ילדים והיחיד שלא הייתה לו זוגיות כבר הרבה שנים. מצד שני אני גם ההכי חופשי, עושה מה שאני רוצה ואין לי כמעט התחייבויות. אבל עדיין מחפש כיוון בחיים האלו.

היה כל כך טוב לשבת איתם ולהתעדכן, נראה שכולנו בכיוונים מאוד שונים. ועדיין חזרנו יחד לאותו הספסל, כמו פעם.