כמו בכל שנה טיילתי בחוץ ופגשתי חברים. חלקם מהעבר הממש רחוק.

ברוב ימי הכיפור אני פוגש את אותם האנשים, את הילדים שלהם ולפעמים גם את הוריהם.

לפעמים זה אנשים שאני רואה אותם רק בלילה הזה שכולם מטיילים בחוץ ברגל, או עם אופניים.

אבל משנה לשנה, אני פוגש פחות אנשים מהעבר. חלקם עזבו מזמן, חלקם עברו ממש השנה.

מה שכן, הם פוחתים עם השנים.

אבל עדיין היה בסדר.

פגשתי חבר שלמד איתי, בכל שנתיים נולד לו עוד ילד. הפעם התווסף עוד אחד.

ישבנו ודיברנו. טוב לראות אותו. הוא חי אחרת ממני. הצליח להכיר מישהי, הקים איתה בית ומשפחה שכבר גדולה.

לפעמים אני לא מדבר איתו תקופה ואז חוזרים. רוב הזמן הוא עסוק בחייו ואני לא ממש מעניין אותו. אבל כשנפגשים,

אנחנו תמיד מדברים ומתעדכנים.

כמובן שגם השנה ראיתי זוגות ממש יפים ותהיתי על הלבד הנצחי שלי.

בצאת יום כיפור פגשתי מישהי שהתחלתי איתה פעם, אבל כתבה לי יש לה בן זוג. היא זוכרת את זה כי לא מזמן סיפרה את זה למישהו מהמשפחה שלה שסיפר את זה לי. היום היא עם בעל ילד ודירה, בפחות מכל הזמן שאני לבד. עדיין נראית טוב והיא גם ממש צעירה. אמרה לי שלום ואני החזרתי לה.

ליוויתי אותה עם המבט שלי עד שלא יכלתי לראות אותה יותר. תהיתי אם בנסיבות אחרות היא באמת יכלה להיות שלי.

הדרך החדשה שלי בסדר בנתיים, קצת שונה בשבילי, אבל מתקדם קצת.

מקווה שהיא תוביל אותי לכיוון טוב.