על רוב הימים מהזמן האחרון אפילו אין לי מה לכתוב, אני רק עובד כל השבוע. באמת שאני לא עושה שום דבר נוסף.

נכנסתי לשיגרה של עבודה- בית, אבל לפחות יש הכנסה יציבה כדי להתייצב. קיבלתי משכורת טובה. זה יכל להיות יותר, אבל בנתיים טוב לי עם מה שיש.

מקווה שאצליח לשפר את המצב שלי בעזרת הצעדים שאני עושה עכשיו. אני עדיין צריך לעבוד שם.

החבר הכי קרוב שלי כמעט כל הזמן רק אצל החברה שלו, אז אני לבד. לא רואה אותו בכלל.

בשבת האחרונה הוא והחברה הזמינו אותי לנסוע איתם לצפון, אבל אני סירבתי. מאוד רציתי לטייל ולהרגיש שאני עושה משהו חוץ מלעבוד, להרגיש קצת "חי" וגם לאכול בחוץ. אבל לא רציתי את ההרגשה של הצלע השלישית שזכורה לי כל כך טוב. ניסיתי לגייס חבר שיבוא איתי, אבל הוא לא יכל, אז נאלצתי לסרב בצער. באמת שזה עשה לי הרגשה עצובה בלב.

הייתי רוצה חברה, אפילו רק כדי לא להיות כל הזמן רק לבד, כמו שאני כותב כל כך הרבה בבלוג שלי. גם לי תהיה מישהי שתאהב אותי ושאני אהה במקום הראשון שלה. שלא אהיה החבר\שכן הנחמד שכיף לדבר איתו אבל יש את החבר האמיתי שמחכה לה. להיות אני זה שמחכה לה ושהיא רק שלי.

אבל כבר מזמן לא מחפש, גם לא יודע איך. פשוט אין לי הזדמנויות להכיר. לאחרונה אני לא פוגש נשים שאני חושב שיכולות להיות סיכוי לקשר ארוך או אפילו קצר. מרגיש שאין לי למי להציע את עצמי.

אני די חרמן, בעבודה יש לי לא מעט זמן לחשוב ולפנטז, לדמיין ואפילו לאונן קצת. לרוב זה ממש כיף, אבל הייתי מעדיף שתהיה שותפה לכיף הזה, מישהי שאוכל לענג אותה.