מחר בשעה הזו אהיה כבר אחרי החופה של החבר הטוב מפעם. האחרון שמתחתן מהחבורה הישנה של פעם, שנים אחרי כולם.

כבר הכנתי את המתנה הנדיבה, האמת שאני באמת צריך את הכסף לדברים אחרים, אבל נותן בכיף, למרות שיודע שזה כסף שלא חוזר.

החתונה מתחילה מיד אחרי שאני יוצא מהעבודה, לא יודע באיזה מצב אהיה, לפחות זה הסתדר כך שזה באותה העיר, אז הרווחתי.

החלק המעניין הוא לפגוש אנשים מהעבר המשותף איתם, שכבר די רחוק. כל החבורה התחתנו כבר לפני מעל לחצי עשור.

מקווה שאהנה ושיהיו בנות יפות. לדעתי יהיו הרבה אנשים מפעם. מתקופה אחרת ורחוקה בחיי.

אני מרגיש עייף. באמצע יום העבודה חשבתי פתאום כמה נחמד יהיה להחזיק למישהי את היד, דבר כל כך פשוט.

היום כשהייתי בסופר השכונתי פגשתי את השכנה הנשואה שלי והיא ממש שמחה לראות אותי, נראתה יפה. בא לי להגיד לה שהיא יפה,

אבל לא נעים לי כי אני מכיר גם את בעלה ולא יודע איך היא תגיב, למרות שכנראה שזה יחמיא לה בטירוף.

היא חמודה ויוצאות לי שיחות נחמדות איתה, על הדרך אני בוחן אותה בעיניי ושם לב לפרטים הקטנים כמו הלק שלה וטבעות שיש לה על האצבעות.

בא לי להחמיא לה ובו זמנית אני לא בטוח שזה מתאים. אבל גם אי אפשר להחזיק לה את היד.