זה התחיל עוד לפני כחצי שנה, כשבאחת החנוית שאני קונה בהן קבוע, שמתי לב לעובדת ממוצא אתיופי וחשבתי לעצמי שהיא נראית טוב. לא היה לי מושג מי היא. בכל פעם שנכנסתי לחנות וראיתי אותה, הסתכלתי עליה ממושכות ואהבתי את מי שראיתי.

עם הזמן התחלתי להגיד לה שלום, היא הייתה נחמדה אלי ואני אליה. בכל פעם שהגעתי לחנות אמרנו אחד לשני שלום ולפעמים היא שאלה לשלומי וכך היה לאורך תקופה.

באחת הפעמים שהגעתי, יצאה לנו שיחה ארוכה מהרגיל, היא שאלה במה אני עובד וסיפרתי לה שאני עובד ממש הרבה, הזדהתה איתי והסבירה שגם היא לא ממש מתגאה בעבודה שלה. דיברנו ככה כחצי שעה, השיחה בנינו זרמה טוב, החמאתי לה מעט ונראה שהיא קיבלה את זה יפה. כשהגעתי ביום אחר, היא אמרה לי שלום והוסיפה שטוב לראות אותי. אני הוחמאתי בלב, ממש רציתי למשוך את השיחה איתה, אבל לא יצא לי.

היא מצאה חן בעיניי והתחלתי לחשוב עליה הרבה, כי מרגיש לי שהתחברתי אליה. בפעם האחרונה שפגשתי אותה היא הייתה עסוקה עם לקוחות ובכל זאת דיברנו קצת, חייכה אלי ודיברנו על זה שהשבוע הסתיים. ממש אהבתי את השיחה איתה והמשכתי להסתכל עליה גם כשכבר הפסיקה לדבר איתי, היא שמה לב לזה ואמרה לי שהיא עובדת. אני עם האופי הביישני שלי פשוט איחלתי לה יום טוב והלכתי, במקום להגיד לה את מה שבאמת היה לי בראש שהוא שאפשר להמשיך לדבר בהמשך היום.

אני לא ממש בטוח מה אני רוצה ממנה, אם היא בעניין שלי כמו שאני מרגיש ואם היא חושבת עלי כמו שאני עליה. אבל בא לי לנסות. היא ממש חמודה. זה עוד בקצרה.