האחרון היה בתאריך הזה של 2016, כי הפוסט של התאריך המיוחד הזה בשנת 2020 נמחק בגלל העברת הידיים של ישראבלוג.

8 שנים עברו מאותו פוסט והכל כל כך השתנה מאז. מעניין לקרוא אותו וטוב שיש לי את הזיכרון הזה.

היום עבדתי יום ארוך ורגיל, עבר לי באמת בסדר. מישהי שהכרתי ממש כאן בישראבלוג שלחה הודעה והתחלנו להתכתב, אחרי שנה שלמה שלא דיברנו.

אני לא בטוח שהיא עדיין קוראת כאן, אבל נחמד לדעת שהתקדמה ומסדרת את חייה.

אני מרגיש שאני רוצה חופש, קצת זמן לעצמי. מרגיש שאני רק עובד, לא עושה שום דבר אחר, כי אני פשוט עייף מדי וזה לא מסתדר עם שעות של אחרים.

צריך לחפש משהו עם איזון טוב יותר בין העבודה לחופש. לא אשאר שם עוד הרבה זמן. ממש רוצה למצוא את עצמי עם עיסוק מעניין שגם יכניס כסף.

עם האתיופית הכל בסדר, מדברים, אבל לא מעבר. היא קוראת לזה שיחות עכל החיים, אני מסכים איתה.

היא ממש חמודה ואיכשהו בכל הזדמנות שאני רואה אותה, טוב לדבר איתה. בפעם האחרונה עברתי לידה בלי להגיד כלום והיא קראה לי ושאלה למה אני פשוט הולך ככה, בלי לדבר איתה ואיפה השיחה התקופתית שלנו. אהבתי את זה שהיא התייחסה אלי ככה. ממש מעניין מה היא חושבת עלי באמת.

היא הבחורה שאיתה אני הכי קרוב לאפשרות לפתח משהו שהוא מעבר לסתם דיבורים. אבל אני לא יודע אם היא חושבת כמוני.

כמובן שיש בנינו גם דברים קשים לגישור מעשית וחברתית. גם אף פעם לא נפגשתי איתה שלא במקרה. מעניין איך היא תגיב אם אזמין אותה למשל לגלידה.

לא יודע אם ואיך להתקדם איתה, למרות שזה ממש פשוט. רק לפתוח את הפה ולדבר.

מרגיש עייף ודי בודד.