בדיוק היום עברו 4 שנים מאז שראיתי את מי שהיה החבר הקרוב ביותר שלי.

אדם שהוא כמו אח, על מה רק לא דיברנו. הוא ידע הכל עלי ואני עליו.

נפגשנו לפחות פעמיים בשבוע, היו שבועות שיותר. הרבה ימים טובים, צפיה בבנות יפות,

דיבורים על החרמנות שלנו ועל סקס, הרי שנינו היינו רווקים נצחיים. עד שמישהי התחילה איתו והוא נטש אותי.

אם ביום הזה של לפני 4 שנים, היו אומרים לי שזו הפעם האחרונה שאני רואה אותו, הייתי ממש צוחק ולא מאמין לזה.

ממצב של 100 אחוז זמינות, פתיחות וחברות, זה הפך ל- 0 אחוז. קשה להבין שעברו כמה שנים. שזה לא כמה ימים.

כמעט בכל יום, או מינימום שבוע ידעתי מה הוא עושה. שיחות בבוקר ובערב, אמון מוחלט, סודות קטנים וגדולים.

עכשיו אני אפילו לא יודע איך עברו עליו ארבעת השנים האלה.

כבר שנה שלישית שאני כותב עליו פוסט בתאריך הזה.

לפחות יצאתי היום עם מעגל החברים הקרובים, שהשתנה מאז.