כל המרחק הזה מרגיש כמו צום שלא נגמר
והוא גורם לי להרגיש רגשות קשים שאני אפילו לא בטוחה שהם שלי
ואולי זה פשוט שממרחק אפשר לראות דברים שאי אפשר מקרוב.
אני צריכה להזכיר לעצמי כל יום שהמרחק הזה הוא כדי לתת לנו סיכוי כלשהו אי פעם בחיים
אבל גדל בי פחד שהוא לא דואג להזכיר לעצמו
ואני אשאר עם מושב לא מאוייש בשורה הראשונה של הלב שלי ששמרתי במיוחד בשבילו.
אני באמת מתגעגעת.
אבל אהבה זו לא אגדה.
וזה גם בסדר שאני לא מרגישה את האהבה עכשיו בלב שלי, כי לפעמים אהבה זה במעשים ולא ברגשות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
עֹמֶר