שמעתי את חברות שלי מדברות שבוע שעבר על זה שאף בחורה חילונית או לא בהריון לא תתחתן בגילנו
ובתכלס, עם כל הסלידה העזה שיש לי ממוסד הנישואים איך שהוא נראה היום ומהרבנות ימח שמם
אני תופסת את עצמי חולמת לפעמים על למצוא את האישה שאני רוצה להקים איתה משפחה
או אפילו איש כי אז זה היה הרבה יותר קל
להתחתן בחתונה קטנה עם פרחים לבנים בשיער ותינוק בבטן
שיגדל לבית עם אחים קטנים בכל מיני צבעים שמחכים כל יום לאוכל שלי
ויהיו אנשים שיהיו הבית שלי לתמיד באמת.
מצד שני, יש נשים שהן הבית שלי באמת
ואני יודעת שאני רוצה שנמשיך להיות משפחה ושנרחיב אותה ונקים בית בישראל
אבל מפחיד להגיד את זה כשזה לא בזוגיות
גם אם אנחנו אומרות את זה אחת לשנייה
זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר כמו נישואים
ואני יודעת שבמציאות אחרת אם לא הייתי מגיעה לאן שאני כבר היום
כבר היה לי קטני בבטן וטבעת על האצבע
לא כי אני רוצה ביטחון ולהסגר על המסלול של החיים שלי כמה שיותר מהר
אני פשוט כל כך רוצה להיות בית לאנשים סביבי.
דרך אגב היום גילגלתי איזה 50 קובות ובזמן הזה חשבתי על נשים
וכל פעם מחדש אני נדהמת מכמה שאנחנו מדהימות וכל מה שאני רוצה בחיים שלי זה שנשים יקיפו אותי תמיד
ואני רוצה להיות האמא שלהן, הבת שלהן, האחות שלהן, המדריכה שלהן, החניכה שלהן, המאהבת שלהן והחברה הכי טובה שלהן.