כשאמרתי לך שאני שומרת לך מקום בשורה הראשונה של הלב שלי
אבל עם כמה שהתפללתי שתחזור לשבת
לא האמנתי שפעם תבין למה עשיתי את מה שעשיתי
ושעשיתי את זה בחרתי בך, במקום בנו
דיברנו השבוע וזה הרגיש טבעי באופן מפתיע אבל גם לא
עברה חצי שנה וזה הזיז לי דברים בלב בצורה שקשה לי להבין
ויש בי כעס על זה שאתה כזה פחדן קטן ושזה היה חייב לבוא ממני
ואין לי מושג מה הולך להיות
כי המחשבות שלי עלייך רגילות לנדוד לריח שלך והטעם שלך והרעש של הנשימות שלך באוזן שלי בלילה
ולא נראה לי שזה הכיוון הפעם
לא חושבת שזאת ההחלטה הכי אחראית בעולם אבל הלב שלי רוצה אותך יותר מדי,
בכל צורה שרק אפשר כדי להצליח לוותר על הנסיון הזה.
אני מרסנת את עצמי בקטע אחר עכשיו, כי אני אוהבת את עצמי יותר מדי
אבל בעיקר כי אני אוהבת אותך כל כך הרבה כדי להרוס את זה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
עֹמֶר