הזמן שנישאר לנו לחיות...
עד כמה אנחנו באמת חושבים על הרעיון הזה שאנחנו מתישהו נמות,
אני מבינה ליפעמים שאני יכולה למות כל שניהה,אני מפחדת מיזה,לא יכולה לינשום.
אני מתנגדת לכל הרעיונות האלה של החיים לעד,הרעיונות של החיים שאחרי..?
אני רוצה רק לחיות ולא לישאול את עצמי מה יהיה מחר,אבל בניגוד לזה אני רוצה לדעת מה יהיה איתי עוד 20 שנה..
אני נורא מפחדת,נורא מפחדת לחיות.
אני שונאת להרגיש בודדה,שונאת להרגיש שהכל אצלי יותר רע מאשר צל האחרים.
אני שונאת להגיד שהכל מצוין כשבעצם הכל ממש לא טוב.
אני לא זוכרת יום שבו באמת הייתי מאושרת כל היום,תמיד משהו חייב לההרס.
אני נתונה להרגשות האלה שבאים מבפנים,ההרגשות האלה שאני לא חיה מהן.
אני אוהבת לחיות,אוהבת לנשום,אוהבת לחלום,אבל למה אני מפחדת??ממה??
השאלה שמטרידה אותי בעך כבר 5 שנים..
ממה אני מפחדת???למה אני לא חיה פשוט,למה אני ממשיכה להלחם על משהו שלא קיים.
למה אני ממשיכה לפחד ממשהו שלא קיים?למה אני ממשיכה במלחמה החד סטרית הזאת שלא מובילה אותי לשום מקום.
אני נימצאת בתוך בועה של חלומות לעתיד כשאני יודעת שהרוב לא יתגשמו,אך אני ממשיכה להילחם בעד האשליות האלה.
אני נוטה להאמין לשטויות רק כדי שיהיה לי במה להאמין,אני נוטה לבכות רק כדי שיהיה לי על מה לבכות.
אני כבר לא מאושרת,אני כבר לא אותה אחת שהיתה שמחה משום דבר,היום אני צריכה משהו יתר גדול,אפשר להגיד אפילו-נס.
החיים ממשיכים ואני תקועה בתוך עצמי,אני לא מצליחה להמשיך,בגלל הפחד הזה שמקונן סביבי ובתוכי תמיד.
הפחד הזה שהורס אותי ואת החיים הלא מאושרים שלי.
למה אני כזאת??אותה שאלה,אלפי פעמים שאלתי אותה,אך אין מי שיענה לי..אין אפילו אחד.
אני לא מודעת לעצמי יותר,אני חושבת שנמאס לי כבר לחיות,אני חושבת שההרגשה הזאת לא תעזוב עד שאני לא אחליט משהו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Esmee.Da.