היום לפני שמונה שנים סיימתי קורס צבאי באחד הבסיסים השוכנים בתוך מחנה צריפין, היינו אמורים להשתחרר לחופשת סוף שבוע אבל חל עיכוב מכיוון שכמה חיילים היו צריכים לעלות למשפט תשלומים וזוטות ממין זה. כשנגמרו כל העניינים האלה הלכנו לכיוון שער הבסיס ואז נשמע פיצוץ. מחבל מתאבד רצח שמונה חיילים בתחנת האוטובוס. זה היה המפגש הכי קרוב שלי עם מלאך המוות. בשבת עליתי לתורה ובירכתי ברכת הגומל. שלשום נסעתי לחתונה ומהחלון ראיתי את התחנה. אבן זיכרון הוצבה במקום בו התרחש הפיגוע.
כשמתרגשת עלי עגמומיות אני מנסה לסלק אותה באמצעים יעילים יותר או פחות. אחד מהם הן מחשבות על כמה בר מזל אני שהצלחתי להשתחל לכאן, לחיים בגולה הכחולה, עניין שלרוב בגלל המהומה וכל הרחש בחש מסביב אין זמן לתת עליו את הדעת.
לפני שמונים שנה ארבעת הסבים שלי, שלא היה להם מושג שהם לוקחים חלק במירוץ שליחים שסופו יצירת תוכי רך פלומה עם חיבה יתרה למשפטים ארוכים ובורקס גבינה, היו מפוזרים ומרוחקים אלפי קילומטרים זה מזה, הסיכוי שארבעתם יתחברו נראה אפסי. הם הגיעו מאלכסנדריה ומאיסטנבול ומכפרים הונגריים נידחים שכל נסיון להגות את שמם חזקה עליו שיסתיים בביקור אצל רופא שיניים. אבל זה קרה, ואני זכיתי בלוטו הגנטי, שהוא מצד אחד רווחי ומתגמל בהרבה מהלוטו הרגיל, ומצד שני, סיכויי הזכיה בו קטנים לאין שיעור. סטטיסטית, איזה סיכוי היה למטען הגנטי של אלפי אנשים שחיו במשך מאות שנים ברחבי האימפריה האוסטרו הונגרית והאימפריה העות'מנית, וסבלו מפוגרומים ורדיפות ובריאות לקויה ותמותת תינוקות, לזלוג אלי דרך תעלה ארוכה מאוד וצרה מאוד? ביליונית טריליונית זיליונית הסיכוי.
אם יצאתי חצי שעה קודם מהבסיס הייתי יכול לעלות בעשן השמיימה, ואם לסבותי היקרים לא היה השכל או התשוקה הציונית, או מה שסביר יותר - פשוט מזל, להתחפף מאירופה בשנות השלושים, קרוב לודאי שגם הם היו עולים השמיימה במשרפות של אושוויץ כמו בני משפחותיהם שנשארו בהונגריה, ואתם הייתם מוצאים עכשיו עיסוק פורה יותר מאשר קריאת פטפוטי.
לפני כמה ימים ראיתי סטיקר בכניסה לחניון ועליו כתוב משהו בסגנון: פקחת את העיניים בבוקר? ברוך השם, כל השאר זה בונוס. בדרך כלל אני מתייחס בציניות ובזלזול לאמירות ברסלב ניו אייג'יות כאלה, מה גם שספק אם גלעד שליט, דרך משל, או חולים במחלות ניווניות, שירפאו ממחלתם ושיפסק כאבם במהרה, פוקחים את העיניים ליום חדש שניתן להגדירו כבונוס. אבל זה נכון, אמנם בשמונה השנים שעברו מאז הפיגוע לא תמיד ליקקתי דבש, ממש לא, ולמען האמת גם עכשיו אני לא טבול עד צווארי בחמימות מתוקה ומלטפת, אבל בשנים האלה למדתי וחוויתי ופגשתי והסתובבתי כאן וגם שם, והתרחשתי בזוויות שונות ודבר זה ואחר, ואני חותם בשתי ידיים ובשתי רגליים על האמרה החז"לית 'נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא', ועל צאצאה, הפתגם הפופולרי בן ימינו 'מי שנולד הרוויח'.
גם לי לא ממש ברור מה רציתי לומר, מי שמחפש רצף ועקביות יוכל למצוא אותם בסדרות הנדסיות, בטח לא כאן. ואני יודע שאין שום חידוש או מיוחדות בדברים שנכתבו כאן, וכל יצור אנושי הוא פלא גנטי מורכב מאין כמוהו, וכל אחד מאיתנו עבר מסלול מכשולים בן אלפי שנים כדי להגיע לכאן, פשוט נדמה לי שכדאי לפעמים לעצור, לנשום ולחשוב על זה (אבל במידה ובמשורה, תמהיל מרוכז מדי של מחשבות קיומיות גורם, לפחות לי, לבלבלות קשות)
עדכון משמח: עם או בלי קשר לרשימה, מצאתי כעת חיה ממש היום דירה בעיה"ק ירושלים. כפרה עלי ואשרי לאללה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
