מי שקרא רק את שתי הרשימות הקודמות, וחסרה לו ההיכרות האינטימית איתי, ודאי מדמה אותי לאיזה נזיר פרנציסקני אפור פנים ועגמומי שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של התבחבשויות אמוניות. ולא היא. אז במעבר חד, כפי שאומרים מגישי החדשות, אצא למסע קצר בזמן ובמרחב, שלוש שנים אחורה ועשרת אלפים קילומטרים מערבה. כן, בתקופה זו אני טרוד בענייני דירה וסידור מערכת לשנה הבאה וציפיה דרוכה לסתיו שיגיע כבר (יכול להיות שבמקומות אחרים אנשים אחרים מטיילים בין חצבים פורחים כשרוח קרירה מלטפת את פניהם ועדת נחליאלים מלשלשת להם על הכתף, לי, על כל פנים, עוד נורא חם) אבל בסתיו - חורף של 2008/9 כיליתי לא מעט פירורי אומץ, משאב יקר ונדיר בגזרתי, בטיול לאורכה ולרוחבה של הארץ המובטחת. בהתחלה צעדתי בשביל האפלאצ'ים, שנמתח לאורך מרחק פעוט של 3500 קילומטרים באיזור החוף המזרחי, ממיין בצפון ועד ג'ורג'יה בדרום. תוכיכם הנאמן גמע בערך עשירית מהמרחק, בשלוש גיחות אל השביל, אחת בפנסילבניה, השניה במסצ'וסטס קונטיקט וניו יורק, והאחרונה בפארק שננדואה אשר במדינת וירג'יניה. לאחר שסיימתי את עסקי ההייקינג (לא מכיר מילה מתאימה בעברית) פרשתי כנפיים מערבה צפונה ודרומה, ודגמתי, בצורה מרחיבה או סמלית, כמעט את כל איזורי היבשת. כן, זאת היתה חוויה, טיפוסים ססגוניים טיילו איתי בשבילים, נחש שחור אירח לי חברה בבקתה ביער, דוב אחד כמעט אמר לי שלום (חוויה מפחידה ומסוכנת!) אלה היו ימים אחרים...
מכיוון שתמונה אחת שווה אלף מילים, בחישוב קצר עולה שעשר תמונות שוות עשרת אלפים מילים, רווח נקי לכל הצדדים.
כך לרוב נראה השביל במדינת פנסילבניה, מנהרה ירוקה ארוכה, וכשיוצאים מבין העצים, צריך לפלס את הדרך בין סלעי ענק, אלה שהעניקו לקטע השביל העובר במדינה את הכינוי Pennsylvania rocks.
Delawere water gap, בתפר בין ניו ג'רזי ופנסילבניה
אגם בשביל האפלאצ'ים, בקטע העובר במדינת ניו יורק.
ועוד אחת, מאותו מקום
שביל האפלאצ'ים, מדינת ניו יורק.
זה מה שקורה כשצובעים את השלכת בירוק (ובצהוב ובכתום ובורוד ובאדום...) מסצ'וסטס בסתיו.
פארק שננדואה, מדינת וירג'יניה
הגרנד קניון, הגעתי לשם בדצמבר, צעדתי באוויר הקר, כשהרגליים שוקעות בשלג הרך, ומלבד כמה תיירים יפנים הייתי לבד. טיילתי בערך שבע שעות כשאני מחליף את מחזור השאיפה - נשיפה במחזור הליכה - צילום. קשה להעביר את החוויה בתמונות, מכתש רמון מכירים? נסו לדמיין אלף מכתשים כאלה, מושלגים. אין דברים כאלה. באמת.
גיורא, אריה ים עם נפש פיוטית, רציף 39, סן פרנסיסקו
שחפים מעל מפרץ סן פרנסיסקו, ברקע - גשר שער הזהב והאי אלקטרז
ולכבוד יפהפיה אמריקאית נוספת, שהתפרקה אתמול, יש כל כך הרבה שירים והבחירה קשה, אבל האהוב עלי מכל הוא השיר הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
