מסתבר שבדיוק לפני 5761 שנים החליט אליקו שנמאס לו לשבת לבד בחושך, לחש 'יהי אור' ומשם הכול התחיל להתגלגל (או שהלך למחסני חשמל וקנה שלוש נורות פלוס אחת במבצע, מחלוקת רש"י - תוספות) ומכיוון שכך, נגזרו עלינו יומיים חג פלוס שבת בונוס, ובתוכם סעודות חג לאין מספר, ותפילות לאין שיעור, למי שזה הקטע שלו, ועיתוני עיתונים ומוספי מוספים, ובהם המגיש מראיין את הדוגמנית, הדוגמנית מראיינת את השחקן, הזוכה ביפה והחנון חושפת, פליטת הישרדות נזכרת, שורדת לרדת בגדול משתפת, ניצולת האח הגדול משחזרת, וכיוצא בזה עניינים חגיגיים.
בתוך כל הברכות שמתרוצצות לכאן ולשם גם אני רוצה לברך את ריבוא רבבות הקוראים שמצפים בשקיקה (רק לי המילה הזאת נשמעת כמו קבוצת כדורגל טורקית?) לכל פוסט, וגם למתי המעט שעדיין לא זרח עליהם אורו הטוב של הבלוג המהמם המדהים והכפרה שלי שאין דברים כאלה בכלל - שתהיו לראש ולא לזנב, כאריה ולא כחגב, שיתמו אויביכם, שיכרתו שביזויותיכם, שתרבו שמחות כגרגרי הרימון, שתהיו תמיד יפים ואהובים, שאראלה ממפעל הפיס תתקשר אליכם, ובאופן כללי, שיהיה לכם רק טוב בשנה הקרובה ובכלל.
לעצמי אאחל שנה שקטה, בלי זיקוקים ונפצוצים ופרפרים תלת מימדיים בצבעים קופצים, אלא שנה רגועה, שנה טובה דיה, בה אסיים את הלימודים בשלום ובממוצע סביר שישאיר לי פתח לתואר שני, ואתחיל לעבוד כדובון אכפת לי במשרה מלאה. שנה בה אגדיל את המאגר החברתי הדליל, ואהנה מהמגוון התרבותי העצום שקיים בעיר, ויש מקום לאופטימיות זהירה בעניין הזה, מכיוון שהשנה אגור עם שותפים שנראים סבירים ונורמלים, והלוואי שלא אתבדה, אבל אולי אפשר יהיה לקשור איתם גם קשרי רעות מסוימים, דבר שהיה בלתי אפשרי לחלוטין בשנתיים האחרונות, בהן גרתי עם יצורים שטובי האסטרונומים עדיין מנסים לגלות את הכוכב ממנו נחתו. והכי חשוב, שאמצא את שאהבה נפשי, בתקווה שגם נפשה תאהב אותי, כי כמה אפשר. ומעל לכל האיחולים הכותרת הכללית היא - פחות דאגות וחרדות ויותר שמחה והנאה.
אני מניח שאם לא תצא בת קול מהשמים ותצווה עלי לכתוב, ולא יתרגש עלי מאורע מסעיר מסוג אחר, זו הרשימה התשעאית האחרונה, אז חג שמח, קוראים יקרים, ונתראה בתשע"ב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
