פתחתי את הבלוג הזה משתי סיבות, אחת כי אני אוהב לכתוב ולעניות דעתי קוצר הבנתי שפלות השקפתי ורפיסות תפיסתי, אני עושה את זה לא רע, לפרקים. זה משפר את מצב הרוח, מעלה במשהו את הביטחון והדימוי העצמי ובאופן כללי עושה לי טוב על הנשמה. הסיבה השניה היא שרציתי להכיר אנשים חדשים דרך הבלוג, לא סוד גדול הוא שהמעגל החברתי שלי לא רחב במיוחד, בעצם הוא די דליל, למעשה בבדיקה יסודית אני מעריך שתתגלה התאמה די מדויקת בינו ובין תפרוסת הפיק אפ בארים בגזרת מאה שערים, כאשר יתכן יתרון כמותי קל לאחרונה. חשבתי שאם אכתוב לעניין ובתדירות לא נמוכה ואביא את עובדת קיומו של הבלוג לידיעתם של אנשים שאני מכיר, ויכנסו אליו גם אנשים מהאתר (ישראבלוג) וגם טיפוסים אחרים שיגיעו ממקומות אחרים ויווכחו שחמים ונעים כאן וכדאי להישאר, אז אולי יהיו חילופי דברים ודיונים ותיווצר איזו קהילונת נחמדה. נו, זה לא קרה, גם אני לא השקעתי מי יודע מה בשיווק ופרסום, וזה בסדר ולא נורא ולא קרה כלום. המשכתי לכתוב בגלל הסיבה הראשונה - שהכתיבה עושה לי טוב, אבל לפני כמה ימים העליתי רשימה חדשה ואחרי מספר דקות הורדתי אותה, כי היא עוררה חרדה ותחושות לא נעימות אחרות, והרגשתי לא טוב וחשבתי שמילא שלא קוראים ומגיבים ואין דיון וקהילה וכו' אבל אם אני גם לא נהנה, בשביל מה אני צריך את כל העניין?
השורה התחתונה היא שבזמן הקרוב אני מתעתד לדלל את הכתיבה בבלוג, בגלל העניין שציינתי לעיל, וגם כי שנת הלימודים הבעל"ט בפתח ובאופן טבעי יהיו לי הרבה עיסוקים אחרים. אז שלושת קוראי הנאמנים, כן אני מתכוון אליכם, אתם יכולים לכרסם את פריכית האורז ולסבוא את הנס קפה שלכם בנחת על הבוקר ולא לרוץ למחשב מיד כשאתם פוקחים את העיניים כדי לראות אם משהו התעדכן, אני אמשיך לנקז פה ושם את המחשבות, אבל בתדירות נמוכה יותר. בינתיים, שיר אופטימי, כדי לאזן את הנימה השפופה משהו, שעולה מהרשימה. חג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
