תוכי יוסי - מצייץ מאז 1983

כל התאיסטים שבעולם השטן ברא אותם.

כל הדאיסטים שבעולם השטן ברא אותם ומאז לא מתעניין בהם.

כל האגנוסטיקנים שבעולם השטן ברא אותם. או שלא. לא ניתן לקבוע בודאות.

כל הפנתאיסטים שבעולם השטן המתגלם בטבע ברא אותם.

כל הדואליסטים שבעולם השטן הטוב והשטן הרע בראו אותם.

כל הפוליתאיסטים שבעולם השטן, אמו, אביו, אחיו אחיותיו והדוד שמספר בדיחות גסות בליל הסדר, בראו אותם.

כל האנימיסטים שבעולם השטן, בשיתוף עם שמי התכלת הנצחיים והרוח הגדולה של הנהר, ברא אותם.

כל האתאיסטים שבעולם השטן לא ברא אותם. נו באמת. שטן. פחחח.

חמשת קוראי הנאמנים אולי תמהים כיצד זה עוברים שבועות ואיני בוחש בענייני דת אמונה כפירה ועכירת ישראל באופן כללי. אז באיחור קל של מספר חודשים אטבול את קצה מקורי בסוגיית יורם קניוק, שכזכור ביקש מבית המשפט להירשם כחסר דת ולא כיהודי, בעקבות נכדו שאף הוא מוגדר חסר דת. אחר הדברים האלה יצאו נגד קניוק תמימים ומיתממים וטענו שהוא מוציא עצמו מכלל ישראל, וחלקם אף הוסיפו לטענותיהם מיני חרפות וגידופים. אך כמובן שקניוק קשישא, שזכויותיו כלוחם בתש"ח ופעיל בהעלאת מעפילים וכסופר פורה ומבריק, גדולות עשרות מונים יותר מאלו של מחרפיו, לא התנתק מהלאום היהודי אלא מהדת היהודית, שאת מצוותיה, כפי שהעיד, מעולם לא קיים.

כשלעצמי, אני רואה את היהדות כבופה ענק בחתונה, שכל אחד מעמיס ממנו לצלחת מה שטעים לו. פלוני אוהב את הפסטלים השמנוניים וסולד מהפיצות המרובעות עם הזעתר, אלמוני אוהב את הפיצות עם הזעתר אך מתעב את הפסטלים השמנוניים, ואילו פלמוני בז ובוחל הן בפסטלים והן בפיצות אך מביט במבט כוסף ועורג על סלט הוולדורף אשר עומד מבויש בקצה השולחן. יתכן אמנם שלכל אחד מהשלושה יהיו השגות על העדפותיו הקולינריות של האחר, אך בודאי איש מהם לא ינסה לשכנע או לכפות על הזולת לאכול מה שאינו רוצה. היהדות היא סלט גדול שמכיל היסטוריה ותרבות ופולקלור ושפה ותודעה לאומית וגם דת. בימים עברו הדת הייתה המרכיב הבלעדי ביהדות, כפי שכתב ר' סעדיה גאון - אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, אבל מאז עברו כמה מאות שנים והצטרפו כמה וכמה מרכיבים משמעותיים לזהות היהודית, אשר לדעתי, ולפי הסטטיסטיקה גם לדעת רוב בני הלאום היהודי, חשובים יותר ממרכיב הדת. יש כאלו הסבורים כי כאז כן היום - הדת היא המרכיב החשוב ואף היחיד ביהדות, זכותם, אבל שלא יכפו על אחרים את השקפתם. תראו, אני לא מוצא עניין רב בשעשועונים למיניהם והמשחק 'מי יותר יהודי' לא יוצא מכלל זה, אבל קשה להתעלם מהאבחנה שדווקא הברנשים הטוענים שהם מייצגים את היהודית המקורית והאותנטית הם אלו המרוחקים ממנה יותר מכל מגזר אחר. הם לא יודו בכך אבל החרדים הם כנראה החברה הקוסמופוליטית ביותר בישראל. כיצד הם - שלבושים בבגדי אצילים פולנים מהמאות ה17-18, מדברים ניב של השפה הגרמנית ומקדישים את רוב זמנם לחקירת טקסטים ארמיים שנכתבו בבבל (עירק של היום) באמצעות כלים לוגיים שחלקם פותחו על ידי הפילוסופים ביוון העתיקה - טוענים נגד יהדותם של מי שלא חושב ומתנהג כמותם? הבליל היווני - ארמי - גרמני - פולני הזה הוא פסיפס גיאוגרפי והיסטורי מרתק, מה הופך אותו לנציגות הבלעדית של היהדות? לא ברור לי.

 במובן זה גם אני, כמו יהודים רבים אחרים, יכול להיחשב חסר דת, גם אם כנראה לא אבקש על כך אישור רשמי מבית המשפט, שכן אני מתרחק ונמנע מקיום כל פולחן דתי, גם אם לעתים אני משתתף באירועים כגון הדלקת נרות חנוכה וסעודת ליל הסדר ושאר התכנסויות משפחתיות ממין זה. אז כן, כמו קניוק גם אני לא יהודי מבחינת הדת אבל מרגיש יהודי עד מאוד, מבחינת ההיסטוריה הכללית וההיסטוריה המשפחתית, והשפה האהובה והתרבות העשירה, החדשה והישנה, והטקסטים שמתוכם אני בוחר מה לאמץ ומה לסלק הצידה, ובכלל אני מסרב בתוקף לקשור קשר כלשהו בין הזהות שלי ובין קיום פולחנים מוזרים ומשונים, אני יהודי מכיוון שאני יהודי, כשם שהצרפתי צרפתי והאיטלקי איטלקי, ואם ישאל אותם מאן דהוא מה עושה אותם צרפתים או איטלקים יביטו עליו כעל אדם מטושטש בדעתו וישלחו אותו בחזרה למקום ממנו בא.

יחד עם זאת, לא הייתי מגדיר את עצמי אתאיסט, מכיוון שכפי שכתבתי באחת הרשימות הראשונות, אני חש, לעתים, ובצורה מסויגת, אהדה לרעיון האלוהות. אני מניח שניתן לכנות אותי אגנוסטיקן או פנתאיסט או שאר שמות של משחות נגד שפשפות, אבל בשביל מה? ילד פרחים נצחי כמוני מעדיף להישאר חף מהגדרות, לפחות בתחום הזה.  

 כל העניינים האלה, שלום כבר שר עליהם לפני שנים, בקול רם ובמילים חדות ומדויקות, בשיר 'אל תקרא לי עם', אבל מסיבה כלשהי לא ניתן להטמיע(!) אותו לכאן, אז במקומו - שיר יפה להלל, גם אם לא קשור כלל וכלל לרשימה. 

אכיש מלך גת שאל: החסר משוגעים אנכי, הפתגם העממי גורס כי אלוהים אוהב משוגעים ולכן הוא יצר כל כך הרבה כאלה, והכובען המטורף מסכם במסיבת התה כי 'כאן כולם משוגעים'. אבל מהו ככלות הכול השיגעון, זה שמטריף ומג'נן את העולם מימות הנביאים ועד ימינו? אני מסתכל ימינה ושמאלה ואין לי ברירה אלא להסיק כי ישנם שני סוגים של שיגעון - שיגעון נורמלי ושיגעון לא נורמלי. דמיינו אדם שלא נחשף מעודו לשום דת ממוסדת, ומגיע לטיול בארץ הקודש. הוא פוגש שלושה אנשים, האחד חובט ערבות על האדמה ומלפף רצועות שחורות עשויות עור פרה סביב הזרוע, השני צם חודש שלם מבוקר ועד ערב, ואילו השלישי מכרסם ביסקוויט ושותה יין ומסביר לו ברצינות גמורה כי למעשה הוא אוכל מבשרו ושותה מדמו של אדם שמת לפני אלפיים שנה. חזקה עליו על אותו תייר שהוא משתומם ותמה מאוד על שלושת הטיפוסים האלה, וסבור כי קיים חשש מוצק שהם סובלים מליקוי כלשהו בקומתם העליונה, ואם הוא במקרה מחזיק בסמכות פסיכיאטרית כלשהי יש יסוד סביר להניח שהוא מאכסן אותם בגהה או בכפר שאול או במוסד מכובד אחר ממין זה. ונניח שאותו תייר שומע כי בבית מסוים מתקבצים מספר דיירים, ואנשים מציצים וצופים בכל תנועה מתנועותיהם, וחלקם אף משלמים כסף כדי שיוכלו לצפות בהם בכל שעות היממה, ואותם דיירים אינם עוסקים בדברי תורה וחכמה אשר משמיעתם עשויה לצמוח לציבור איזו טובה חלילה, וניתן לומר בעדינות כי הם אינם הסוסים המהירים ביותר על המסלול, או הג'ירפות הגבוהות ביותר בספארי, וכיוצא בזה, ותמיהתו מתחדשת כיצד לא עוצרת המשטרה את אותם מציצנים כפייתים ושולחת אותם להסתכלות או לאבחון. אלא שיש טירוף שהוא לגיטימי, במסגרת הדת הממוסדת, או תרבות הצריכה, או הטלוויזיה המסחרית, ויש טירוף שאינו לגיטימי וצריך לצמצם ולהרחיק אותו, וכדי ליצור זיקה למקורות אטפס לרגע על כתפי ענקים. 

איש היה בארץ סקוטלנד ורונאלד לאינג שמו, ולאינג דנן היה פסיכיאטר שמאוד התנגד לשיטות הפסיכיאטריות שהיו מקובלות בזמנו - מכות חשמל, אשפוז בכפייה ושאר אלמנטים טיפוליים שזכורים לכל מי שצפה בסרט 'קן הקוקיה'. לאינג טיפל בעיקר בסכיזופרנים ובספרו 'האני החצוי' כתב כי ללא הבנת עולמו הפנימי של האדם החולה לא ניתן יהיה לטפל בו. לאינג טען כי לכל אדם יש שני 'אני' - האני הפנימי שמבטא את רצונותיו ורגשותיו האמיתיים, ואני מזויף, חיצוני, המייצג את המסכה שלובש האדם ובאמצעותה הוא מתאים עצמו לעולם ולחברה, על כלליה הכתובים והלא כתובים. רוב בני האדם מחביאים את האני האמיתי שלהם מתחת למסכת האני המזויף, ונדיר מאוד למצוא אדם שפיו - האני המזויף וליבו - האני האמיתי, שווים. הסכיזופרנים נמצאים במצב ביש באמצע, הם לא מסוגלים לוותר על האני האמיתי שלהם והוא פורץ מבעד למסכה בצורות שנראות מוזרות ומטורפות. 

 וכך מתמצת לאינג את הדברים: במצב הנוכחי של שיגעון פושה בכל שאנו מכנים אותו בשם נורמליות, שפיות וחירות - כל קני המידה שלנו הם דו משמעיים ומפוקפקים'.

לרבי נחמן מברסלב שכנראה הבין דבר אחד או שניים בשיגעון, יש סיפור בשם 'התבואה המשוגעת', על מלך ויועצו הנאמן שגילו כי כל מי שיאכל מהתבואה שתגדל השנה ישתגע. הם מתכננים להכין לעצמם מאגר של תבואה נקיה ונטולת שיגעון, אבל אחרי מחשבה קצרה מתברר להם כי במדינת המשוגעים דווקא שני השפויים היחידים יחשבו יוצאי דופן. הם מחליטים לאכול מהתבואה הנגועה אבל להטביע סימן על מצחם שיזכיר להם לאחר ההשתגעות שהם עדיין נורמלים. אם תשאלו אותי הלך להם בגדול, והיום אפשר למצוא את צאצאיהם של המלך והיועץ רוקדים ברחובות, מוכרים ספרונים בצמתים או טסים בחגים לאוקראינה והדברים ידועים.

מה משתמע מכאן? שגם ר' נחמן וגם לאינג סבורים שהשיגעון הוא עניין סובייקטיבי ותלוי בחברה ובתקופה ובעניין הזה אני מיישר איתם קו לגמרי כמו שהארכתי למעלה, אבל צריך לזכור שמאז ימי המעשיות של ר' נחמן וגם מאז שפורסם הספר 'האני החצוי' של לאינג חלפו לא מעט שנים, ובינתיים מדעי הרפואה והפסיכולוגיה גילו כי לשיגעון יש יסודות ביולוגיים אובייקטיבים ומוצקים מאוד, ואנשים הלוקים בנפשם סובלים מאוד ממחלתם וחשוב מאוד להתרחק מאוד מאידיאליזציה ורומנטיזציה של השיגעון. 

ירושלים העיר, בה אני שוהה עכשיו ובזמנים אחרים, ידועה מאז ומעולם כבית גידול רחב ופורה למשוגעים ומג'וננים למיניהם (לכמה ערים בעולם יש הפרעה נפשית שקרויה על שמן?) ואני מודה שכשאני נתקל בהם פה ושם ברחוב או באוטובוס כל התיאוריות היפות והפיוטיות נעלמות ונשארים רק הפחד והרתיעה והרצון להסתלק מהמקום, אז מה המסקנה? לא יודע, אין לי תשובה חותכת, רק הרהורים פורחים באוויר בדבר הצורך לשמור על שפיות או לפחות על מראית עין של שפיות ובה בעת לא להזניח את האני האמיתי ששוכן עמוק בפנוכו, גם אם לעתים הוא מבצבץ החוצה בצורה שתגרום לכמה אנשים לעקם את האף ולהעיף מבט תמה. 

מי שמכיר אותי קצת יודע שאת ימי ינקותי, ילדותי, נערותי ובחרותי המוקדמת אני מבלה במגזר הסרוג, ושם עוברים עלומי בישיבה תיכונית אשר משיקולי פרטיות לא אכתוב את שמה, ורק ארמוז כי היא שוכנת בסמיכות לאתר ממלכתי בו טמונה אישיות ציבורית ששמה מתחרז עם המילים 'הונדה בעיר'. ואותה ישיבה מפורסמת כבית גידול קשוח למדי עבור נערים רכים, ולמעשה חוץ ממנזר קתולי עם צוות מחנכים חם ואוהב היא כנראה המקום הכי פחות רצוי עבור אלו המצויים בעיצומה של מסיבת הפיג'מות ההורמונלית הידועה גם כגיל ההתבגרות. מי שיש לו היכרות כלשהי עם מוסדות החינוך של הציונות הדתית יודע שהקודקודים שם מסתכלים בצורה שלילית מאוד על כל גילוי של חיבה והערכה למה שאינו יונק בקשית ישירות מרוח ישראל סבא, יהיו אלה טיולים בחו"ל, ספרים והצגות עם מסרים לא חינוכיים, מוזיקה לועזית, ובאופן כללי כל ייצוג של התרבות המערבית שאינו, מה שמכונה בקיריגיזית מדוברת, 'אונזערע'. לא שאותם רבנים היו מענישים או מפעילים סנקציות כדי למנוע צריכה של תרבות כללית, אבל רוח המפקד הכתיבה המנעות עד כמה שאפשר מלעז, ודבקות במקורות היהודיים, הלאומיים, הישראלים וכו'. 

מכיוון שבאותה תקופה סבלתי מחלישות הדעת של גיל הנעורים, הדברים התקבלו על דעתי וכך נפער לו הבור שעם השנים התרחב לתהום ולמכתש של בורות מוזיקלית עצומה, ומפני שבימי התיכון מלבד פיסות dire straits שהיו אהובים על אחד השותפים שלי לחדר בפנימיה וstairway to heaven  אותו ניסה לנגן כל דרדק שלמד רק לפני רגע לחבוט בגיטרה, לא זרח עלי שום אור לועזי מן ההפקר, הרי שסתימתו של אותו מכתש כעת היא מלאכה לא קלה כלל וכלל. אבל אני מנסה, אם באמצעות שיטוט ביוטיוב, אם  בחנות 'חור בשחור' בה נמכרים דיסקים יד שניה במחירים נמוכים מאוד, ואותה אני פוקד מעת לעת, ואם בעזרת קפש ידידי הותיק, אשר ידו רבה בטכנולוגיה ובמוזיקה ובגיימינג ובדבר זה ואחר, ובזכות התגובות שהוא משאיר פה ושם יש לי תקווה שאולי מלבד נפשות תועות שמגיעות לכאן לאחר שהקישו בגוגל 'בלונדינית שופעת מקבלת מארבעה כושים בג'קוזי' או 'גאולה ומשיחיות בכתביו המאוחרים של הרב קוק' ושאר ביטויים שגורים אצל משוטטי הרשת, יש גם אנשים שאשכרה קוראים את הנכתב בבלוג. ועוד טובה גדולה חייב אני לקפש זה, שאם איני פוגש אותו לפני שנים רבות חזקה עלי שעד היום אין אני מכיר בעובדת היותה של ראש העין מקום קיים וישות ארצית מקובלת לכל דבר ועניין, וממשיך לסבור שאין היא אלא מעשיה שמספרים הורים לילדיהם כדי שיגמרו את האוכל מהצלחת או ילכו לישון בזמן או שלא ישפריצו קטשופ על המלצרית.

ואותו קפש מגלה לי כי קיים אתר בשם legal sounds וכשמו כן הוא, מאפשר הורדה חוקית וכשרה של שירים אינספור בפרוטות ממש. ולפני שאני מספיק להבין מי ומה אני מוצא עצמי קונה שירים לרוב מאותו האתר וכפך השמן בשעתו מתמלא אמפיי (כלומר האמפי שלי) בחסידי אומות העולם ושם דרים בכפיפה אחת ניק דרייק וג'וני קאש עליהם השלום, רוח השם תניחם בגן עדן, ושם גרים הסמית'ס עם הקיור, וג'טרו טאל עם אר אי אם ירבץ, וג'נסיס ולד זפלין ופרל ג'אם יחדיו ואריק קלפטון נוהג בם, וגם חברי הלינרד סקינרד הקשישים מוצאים שם מנוחה...

או מצוין! לינרד סקינרד, בדיוק עליהם רציתי לדבר. על הלהקה הדרומית בעלת השם הקשה מעט להגיה והגורל הטרגי. אני לא בקיא גדול בדיסקוגרפיה שלהם, אבל שני שירים תפסו אותי. הראשון הוא free bird עם מירוץ הגיטרות היפהפה בחציו השני של השיר שמתרגם לצלילים את המילים שמושרות בחצי הראשון, את תחושת החופש הציפורית, הכנפיים הפרושות, המרחבים.

ולעומתו coming home - הכמיהה והגעגועים הביתה, אולי של הציפור מהשיר הראשון, שמאסה בנדודים?

הלוואי שיהיו לי החופש והמרחבים והאופק הפתוח יחד עם תחושת הבית שאפשר לחזור אליו תמיד, כרגע שני העניינים טעונים שיפור, אבל אני נשאר אופטימי, ומלבד זאת יודע שהמתח בין הכמיהה למרחבים ובין הרצון לחזור לבית החמים והמוגן הוא אוניברסלי, ולא ייחודי לחברי להקות רוק עם מנה גדושה של פטריוטיות דרומית וחיבה יתרה לסמלי הקונפדרציה, או לבעלי כנף שגרים בערים עתיקות והרריות, ומאחל לכולם למצוא את האיזון בין השניים, להיות ציפורים חופשיות עם בית חם.    

הי.. טוב אז ככה: בארץ ישראל קם העם היהודי, בה כאילו עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי בקטע של קוממיות ממלכתית וכל זה, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים מהממים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים המאמי והמדהים. סבבה?

לאחר שהוגלה העם היהודי מארצו, בכח הזרוע כאילו, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו וזה, ולא חדל מתפילה ומתקווה בקטע של לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית, וזה הרגיש לו ממש נכון. זותי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם בקטע של לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית, וחוצמזה זה גם ממש עושה שכל, אבל ממש, כאילו.

לפיכך נתכנסנו, אנו, יענו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי ההזוי ברמות על ארץ ישראל המדהימה, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית וכל זה, ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזותי על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא כאילו מדינת ישראל.

אנו, יענו אנחנו, קובעים שהחל מרגע סיום המנדט ההזוי, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, שבלועזי יוצא כאילו 15 במאי 1948, ועד בעיקרון להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ1 באוקטובר  תפעל מועצת העם כאילו כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, יענו מנהלת העם, יהווה כאילו את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל, כאילו. חחחחח.

מדינת ישראל תהא, זתומרת תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על כל הקטע הזה של פיתוח הארץ לטובת כל תושביה תהיה מושתתת!!!1! על יסודות החירות הצדק והשלום לאור החזון שהרגיש מה זה נכון לנביאי ישראל כאילו, חחחח. תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה  בלי הבדל דת גזע ומין  תבטיח חופש דת מצפון לשון חינוך ותרבות       תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ובכללי תבוא ממקום של להיות נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. אוקיי? 

אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד  לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל  את מדינת ישראל בעיקרון לתוך משפחת העמים.

אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים  לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה  על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, יענו הזמניים והקבועים. סבבה? 

אנו באים ממקום של הושטת יד לשלום ושכנות טובה וזה לכל המדינות השכנות ועמיהן  וקוראים להם כאילו לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לבוא בקטע של לתרום חלקה במאמץ המשותף לקידמת המזרח התיכון כולו יעני.

מתוך ביטחון בצור ישראל כפרה עליו, הננו חותמים בחתימת ידינו, לעדות על הכרזה זותי, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת וזה, בעיר תל אביב המאממת שאין דברים כאלה, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, שזה יוצא 14 במאי 1948 כאילו. ביי ביי.. 

על היטלר והימלר חרבה ברלין

מעשה באדם שהיה אוהבו היטלר ושונאו הימלר, עשה סעודה, אמר לשמשו: היינץ, לך הבא לי את היטלר, הלך והביאו לו להימלר. כיוון שהגיע מצאו יושב, שאלו: הרי אותו אדם (יענו אתה) שונא הוא לי אמר לו: יאוול, אבל אם כבר הגעתי תן לי להישאר ואשלם לך דמי הסעודה, אמר לו: לא. ביקש: אשלם דמי מחצית הסעודה של כל האורחים ותקבל פטור מסטלינגרד לשלושה חודשים. אמר לו: לא. התחנן: אשלם את דמי כל הסעודה, השיב: מה לא מובן, לא זה לא. שאלו: כשאתה אומר לא למה אתה מתכוון? הבין הלז את המקור לבלבולת וענה: לא זה ניין, כמו תשע באנגלית רק עם יותר רגש. עכשיו תצא.

אמר הימלר (בלב, אם היה לו אחד, כמובן) הואיל וישבו כל בכירי המפלגה הנאצית ולא מיחו בו משמע שנוח להם בבזיוני, אלך ואוכל קורצא.

- מה זה קורצא?

- זה בארמית, נניח שמעת ששכן שלך זיגפריד הפסיק את המינוי על השטירמר בגלל מחסור בכתבות צבע איכותיות וליקויים באמינות התחקירים ואתה מספר עליו לגסטפו, זה נקרא לאכול קורצא.   

- אני נאצי אני, מאיפה לי לדעת ארמית.

הלך לאוברשטורמבנפיהרר שפנמאייר, ראש ענף משטר ומשמעת בס.ס שלזיה עילית, אבל עד שהגיע התגלה כי הוא מטמא את הגזע הארי עם מזכירתו החזירה הסלאבית מחוץ לשעות העבודה ונשלח לחזית הרוסית. בא במקומו אכטונגבאוכשמרצנפיהרר שליכטה.  

- הייל היטלר, הצדיע שליכטה במועל יד ובנימוס.

- או מצוין! בדיוק על זה רציתי לדבר איתך, היטלר...

- הייל!

- די! כמעט הוצאת לי עין, תקשיב עד הסוף. העניין הוא שהיטלר הוא, איך לומר בעדינות... יהודי.

- יאוול?!

- כן, כלומר סבא שלו יהודי, זאת אומרת, השכנים שמעו אותו מלמד את התוכי שלו מילים ביידיש, או שהוא היה נורא שיכור.

- התוכי?

- הסבא, או השכנים, מה זה משנה, פיהרר הוא לא יכול להיות ההיטלר הזה.

- הייל!

- די!

באותה שעה יצתה בת קול מן השמיים אבל אף אחד לא שמע מה היא אמרה, כי בדיוק חיילי הצבא האדום נכנסו בשערי ברלין החריבו את העיר ושרפו את הרייכסטאג. שום תודעה ארכיטקטונית אין להם, לרוסים האלה.

ל' ידידי, לב רחום לו, ורחמיו פרוסים על כל הבריות, ובמיוחד על חיות הבית השונות. והיכן משוטט ל' זה בחלק נכבד מן היממה אם לא ברשת החברתית פייסבוק, ומה הוא עושה באתר זה אם לא מפרסם מבוקר ועד ערב תמונות של כלבי חוצות וחתלתולי אשפתות הזקוקים למשפחה חמה, או חלילה עברו התעללות. כשלעצמי אני רואה בעין יפה את הפעילות של ל' למען חיות המחמד, גם אם לפעמים אני מוצא אותה אובססיבית מעט, אך כמובן שאיני אומר לאיש כיצד לנצל את זמנו הפנוי, מה גם שאני עצמי לא מקדיש את רוב שעות הפנאי שלי למצוות ולמעשים טובים.

לפני כמה שבועות נכנסתי לפייסבוק וראיתי של' העלה, בין תמונות של כלבים כרותי זנב וחתולים גזוזי שפם, קישור למתכון לדג סלמון. בסמיכות לאותו קישור הופיעה תמונה מזעזעת למדי של כלב שעבר התעללות ולצדה נכתב כי הוא עבר סבל גדול ואף אחד לא היה רוצה לעבור סבל כזה וכו'. לי העניין נראה משונה במקצת, ולכן הסבתי את תשומת ליבו של ל' לעובדה שגם אותו סלמון עבר בדרכו אל הצלחת סבל מסוים שאף אחד לא היה רוצה לעבור, ואף שאין לי שיג ושיח עם דגי סלמון, ועם דגים בכלל, יש לי יסוד סביר להניח שאם אני שואל לדעתו, הוא משיב כי הוא כלל לא מעוניין למצוא את דרכו לצלחת, גם אם בתוך כך הוא זוכה לפרסום מכובד כאשר תמונה שלו מוצגת על קיר הפייסבוק של ל'. 

מהשורות הראשונות של הרשימה ומהכותרת אפשר להבין שאני צמחוני, כך בארבע וחצי שנים האחרונות - לא אוכל בשר ודגים, ולא משתמש במוצרי עור ופרווה (למה כי קודם הייתי חובש שטרייימלים בחורף ובקיץ וכל אימת שנתקלתי בשועל, דלק, סמור או צובל הם היו בורחים ממני במהירות). אני משתדל לא להטיף, מכיוון שההטפה, בכל עניין אידיאולוגי מגונה בעיני, וכן מפני שגם אני לא נמנע ממוצרי חלב וביצים, אף שידוע לי הסבל שסובלות הפרות והתרנגולות בתעשיית הביצים והחלב, כך שחל עלי הכלל 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'. זה כמובן לא אומר שאני לא אוהב לדון ולהתווכח בנושא, מכיוון שאני מוצא את הדיון והויכוח פעולות נחוצות וחיוביות מאוד עבור כל אדם חושב. אך כאן אני לא מעוניין לפתוח את הסוגיה של אכילת בשר, שהיא רחבה ועמוקה מאוד, ומי שמעוניין ללמוד עליה יכול לשאוב מידע רב באתר אנונימוס, שאף שאני מסתייג מעט מהטון האגרסיבי והמטיפני שעולה ממנו, הוא מלא וממולא במידע מחכים ומעורר מחשבה לרוב ומומלץ לכל מי שמתעניין בנושא. אני רוצה להתמקד בסוגיה שעולה ממקרה הסלמון שסופר למעלה, ונראית לי חשובה.

ל' ידידי הוא רק דוגמה, יש אנשים רבים המגדירים עצמם אוהבי בעלי חיים - ואולי גם מחזיקים ברשותם חיית מחמד, ודואגים לרווחתה לבריאותה ולשמחתה ומוציאים עליה ממון רב - ואוכלים בשר ללא הפרעה. וזה עניין שקצת קשה לי לתפוס.

כשלעצמי, אני לא 'אוהב בעלי חיים', כפי שאני לא אוהב אמירות מכלילות וסתמיות. מודה ומתוודה, אני לא אוהב פיתונים בורמזים, קופי מקוק או קרנפים, האחרונים תמיד נראו לי כמו טיוטה לא גמורה או בדיחה אכזרית של הבורא. אני לא אוהב בעלי חיים, ומלבד תוכים ובעלי כנף אחרים, כמה מכרסמים חמודים, חלק קטן מאומת הכלבים, וחתול אחד או שניים, אני לא חש קרבה רגשית לאף בעל חיים. אבל זה כלל לא משנה. להשקפתי, צריך לעשות הבחנה חותכת בין צדק לאהבה, ולעבור משיח של אהבה לשיח של הוגנות. אין צורך לאהוב בעל חיים כזה או אחר כדי לנהוג בו בצורה הוגנת ולאפשר לו חיים נטולי סבל, כאלה שלא מסתיימים תחת סכינו של השוחט. לרוע מזלן של הפרות והתרנגולות בתעשיית הבשר, אין להן פרווה צמרירית, יכולות חברותיות מפותחות או חמידות יתרה כמו כלבים וחתולים,  והלובי שלהן בציבור הוא קטן ומצומצם בהרבה מזה של חיות המחמד. אפליה על רקע ביולוגי, זו העומדת בבסיסה של תעשיית הבשר, מכונה בפי התיאורטיקנים 'סוגנות'

(Speciesism) והיא פסולה כמו צורות אחרות של אפליה כגון סקסיזם וגזענות. אני מדגיש שוב שאיני מטיף לאיש להפסיק לאכול בשר, וכל אחד צריך לשקול את העניין בינו ובינו תוך שהוא מביא בחשבון לצד השיקולים המוסריים, גם שיקולים בריאותיים של קיום תזונה נכונה בהיעדר בשר. אני רק מציע לאלו הרואים בעצמם אוהבי בעלי חיים מסוימים, אך מאידך אוכלים בעלי חיים אחרים, להרהר קצת על טיבה של אותה אהבה. 

מי שמכיר אותי קצת יודע שאני תוכי רגוע ושקט, ושלוות רוחי עלולה להיעכר רק אם אגלה מי הזיז את בורקס הגבינה שלי, וכיוצא בזה תרחישים קיצוניים, דבר שכמובן לא מפקיע מידי את זכות היסוד החוקתית של כל אזרח בישראל לקבל שגעת סופנית בזמן ובמקום שיראה לנכון. מה שעורר הפעם את הג'ננה העונתית הוא מאמר או טור דעה שקראתי בעיתון הסטודנטים של אוניברסיטתי החמדמדה, בה כזכור התחילו הלימודים השבוע. לשבריר שניה חשבתי לשלוח מכתב למערכת עם תגובה למאמר, אבל מיד נזכרתי כי אני בז ובוחל מאוד מאוד בכל חשיפה אישית, קל וחומר כזו שתפרסם את שמי לעיני אלפי סטודנטים, ועוד בסוגיה פוליטית שנויה במחלוקת ומעוררת אמוציות לכאן ולשם, כפי שיפורט להלן, וזה, כבר שורר ר' ג'ימי הנדריקס זיע"א - ain't too cool.

אבל יש לי את חלקת האגוזים הקטנה שלי, וכאן אני מעוניין להגיב למאמר, אמנם אני מרגיש קצת לא נעים מכיוון שאני כותב תגובה בעילום שם, ולכן חשוב לי להדגיש שאני לא מתייחס בתגובה לכותב הטור, שאותו איני מכיר, ואיני כותב את שמו, ואין לי חלילה דבר וחצי דבר נגדו, ואני בטוח שהוא טיפוס הגון ורצוי לכל דבר ועניין, כמו רוב אנשי חתולי ותוכיי האוניברסיטה העברית, וההתייחסות היא אך ורק לתכני המאמר. וזה לשונו, בקיצור:

"45 אלף סטודנטים נכנסים בימים אלה בשערי הקמפוסים השונים הפזורים בעיר ופותחים בהתרגשות את שנת הלימודים החדשה. 45 אלף סטודנטים, שחלקם ינסה אולי לעלות על הרכבת הקלה במרכז העיר, אך אף אחד מהם לא יוכל לרדת ממנה ולצעוד מרחק הליכה סביר לקמפוס הר הצופים, או לגבעת רם, או לבצלאל או לקמפוס עין כרם.

הרכבת הקלה דווקא כן מתחילה לטפס מעלה מעלה ממרכז העיר לכיוון הר הצופים. קצת אחרי התחנה שבחר אבשלום קור לכנות בשם "שמעון הצדיק", ממשיכה הרכבת לטפס ומגיעה לתחנת הגבעה הצרפתית. אלא שדווקא שם, במקום לפנות לכיוון הקמפוס ולשרת את עשרות אלפי הסטודנטים הפוקדים את המקום, ממשיכה הרכבת אל היעד הסופי - פסגת זאב.

כך קרה שלמישהו שם למעלה שוב היה איכפת לסמן עוד וי ברשימת המטלות המופיעה במדריך "כך תאחד את העיר", ובמקום לדאוג לסטודנטים - העדיף לשלוח את הרכבת אל השכונה היהודית שנבנתה עמוק מעבר לקווי 1967. תושבי השכונה - שבחרו כנציגם במנהל הקהילתי את פעיל הימין הקיצוני משה בן זיקרי שהקים בפסגת זאב סיירת לגירוש הערבים מהשכונה ונאלץ לעזוב את העיר בשל איומי השב"כ - הועדפו על פני הסטודנטים, שלא זכו לרכבת קלה, לפחות לא בשנים הקרובות..."

נניח לשאלה מה בין עומק מיקומה של שכונת פסגת זאב מעבר לקווי 1967 לעומק מיקומה של האוניברסיטה העברית מעבר לאותם קווים, התמיהה הזו כבר נתמהה ברשימה שכתבתי לפני חודשיים ואין לי כוונה לחזור על העניין ולשעמם את הקוראים. מקריאת הטור אני מבין שדעתו של הכותב אינה נוחה ממגורי יהודים מעבר לקווי 67' (אלא אם כן הם סטודנטים בקמפוס הר הצופים, כאמור). דעתו אינה כדעתי, אבל היא לגיטימית כמובן, ומקובלת בשיח הפוליטי, ואין לי כוונה להתווכח איתה כאן. מה שבעייתי בדברים היא הנחת היסוד של הכותב, כי תושבי פסגת זאב אינם ראויים ליהנות מהרכבת הקלה מכיוון שבחרו למנהל הקהילתי פעיל ימין קיצוני. מפשפוש זריז בגוגל אני לומד שבפסגת זאב זו מתגוררים ארבעים ושניים אלף תושבים, ובבחירות לחמישה מנהלים קהילתיים שונים ברחבי העיר הצביעו סך הכל עשרים אלף תושבים, בחישוב לא מדויק ניתן לשער כי כארבעת אלפים תושבים הצביעו למנהל הקהילתי של פסגת זאב, וניתן עוד לשער כי לא כולם נתנו את קולם לפעיל הימין הקיצוני המוזכר בכתבה. אני זורק ניחוש שודאי לא רחוק מאוד מהאמת, כי מתוך ארבעים ושניים אלף תושבי השכונה בין אלפיים לשלושת אלפים הצביעו לאותו פעיל בבחירות. אבל גם אם נניח כי כל תושבי פסגת זאב, מטף ועד זקן, הצביעו לו בבחירות, אז מה? האם שירותי ממשלה ועיריה מותנים בדעותיהם הפוליטיות ובאמונותיהם של האזרחים? וואללה לא נראה לי. במדינה דמוקרטית על כל האזרחים, יהיו ימנים קיצוניים, שמאלנים קיצוניים או מאמינים אדוקים בדת הג'דיי, לקבל שירותים ללא אפליה, ובכללם שירותי תחבורה ציבורית.

בעיה נוספת במאמר היא ההסתכלות האנוכית והסטודנטוצנטרית של הכותב, ושוב אכנס למספרים. באוניברסיטה העברית, על ארבעת קמפוסיה לומדים עשרים ושלושה אלף סטודנטים, כך שניתן לשער כי בקמפוס הר הצופים לבדו לומדים לא הרבה יותר מעשרת אלפים. בשכונות פסגת זאב ונווה יעקב - אליה אמורה הרכבת להגיע בעתיד, גרים כשישים ושבעה אלף תושבים. בנוסף מתעלם הכותב, אני מקווה ומאמין שבתום לב, מהעובדה כי הרכבת הקלה עוצרת בשלוש תחנות בשכונות שועפט ובית חנינא בהן מתגוררים כשישים אלף תושבים. משתמע מכאן, כך לפחות אני מבין, שהוא סבור כי רווחתם של כעשרת אלפים סטודנטים, שהם לרוב אורחים לשנים ספורות בעיר, חשובה מזו של כמאה שלושים אלף תושבים שגרים דרך קבע בירושלים. (ושוב, אני לא נכנס לסוגיות הפוליטיות הנוגעות לשכונות האלה).

 בהמשך המאמר קובע הכותב כי האדישות הסטודנטיאלית לכל דבר שלא קשור בשכר לימוד היא שגרמה לכך שתוואי הרכבת הקלה לא עובר בקמפוס הר הצופים, אבל עכשיו, לאחר מחאת הקיץ, הסטודנטים התעוררו, ובמסגרת הדרישה לצדק חברתי הם יפעלו גם בעניין הרכבת. ועל זה נאמר במקורותינו: הפוך גוטה, הפוך. אתה משתבח בכך שהסטודנטים הוציאו את האף מהפופיק והסתכלו מה קורה מסביב, אבל בעצם אתה קורא להם להמשיך לחפור בו ואף להעמיק את ההתחפרות . גם אני סטודנט, וגם אני רוצה תנאי רווחה טובים ומשופרים לסטודנטים, אבל רכבת קלה לטובת כמה אלפי סטודנטים על חשבון יותר ממאה אלף תושבים, שרובם זקוקים לה מאוד, היא ההיפך הגמור מצדק חברתי. אגב, אם כבר בעיות ברכבת הקלה, אחת המהותיות שבהן, שגם קשורה קשר הדוק לענייני צדק חברתי, נמצאת דווקא בצד השני, המערבי שלה. עד עכשיו אני לא מבין למה אי אפשר היה להמשיך את המסילה מהר הרצל עוד קילומטר אחד, כדי שתגיע לשכונת קרית יובל, שרבים מתושביה זקוקים לרכבת.

(הנתונים לקוחים מויקיפדיה ומאתר האוניברסיטה העברית) 

חפרתי, מה?

אז כדאי לנקות את האבק של החפירות עם הגשם הטוב הזה שיורד בשעות האחרונות, ועם שיר שאני מאוד אוהב של הלהקה בעלת השם הלא אסטתי והסולנית המאוד אסטתית, גם אם בסגנון בימבואי משהו, לחורף שיביא אתו גשמי ברכה ונדבה בכפותות. אמן.