עולם הנמלה

טוב, אז הנה זה מתחיל.

אבן בסיס בלתי מעורערת - אני אוהבת את חבר שלי, בטירוף.(בוא נראה לו מעתה ג', והוא יסמן את הגיבור שלי)

נק' למחשבה- החבר הכי טוב שלו... (מעתה- ד', האות שבאה אחרי ג')

אז ככה- זה התחיל ממחשבות על סקס, משיכה מינית וכאלה

בדקתי בזהירות עם הג' והוא לא רוצה שלישיה איתו, למעשה, גם לא עם אף בחור/בחורה אחרים.

שזה מקסים, כי אם הוא לא אוהב מישהו הוא לא ירצה לשכב איתו/ איתה, וזה מראה עד כמה הוא אוהב רק אותי,

ולא רוצה אפילו לשכב עם אף אחת אחרת

(כן, סתמו, יש כאלה בנים, אבל הם תפוסים!)

אז אחרי הסקס המדהים עם החבר שלי 

אני מבינה שאני לא באמת צריכה סקס עם אף אחד אחר, אבל אני מוצאת את עצמי מתעניינת בחבר הכי טוב של ג', מודעת לעובדה שהוא אדם מיוחד.

תמיד נמשכתי לבחורים עם כריזמה, לא סתם ג' כבש אותי לגמרי, וד' בהחלט דומה לו באופי.

וזה כשלעצמו מדהים, כי ג' כ"כ מיוחד ומדהים, לא דומה לאף אדם אחר בצורת מחשבה,

ועצם הרעיון של בחור נוסף, ד', שגם הוא מדהים כל כך, מעורר בי רטט.

אני רוצה שד' יאהב אותי,

גם.

למה? כי אני רוצה בהערכה של כלל הסובבים אותי, במיוחד של אלו שאני מעריכה.

אני (מעתה, הנמלה), סגורה מדי בחיי האמיתיים ולכן פה ארשה לעצמי להיות גאוותנית, חמדנית, כלבה, מרושעת וכו'.

חוזרת למחשבה הראשונית-

ג' וד', ביחד. בלי חולצות.

אופציה ב'- הנמלה +ד', הנמלה וג'.

הנמלה+ד'+ג'.

למה ג' כזה סטרייט? :(

למה ד' כזה אסרטיבי ומקסים שבא לי שהוא ייעשה אותי?

שיהיה לכם לילה מלא סקס

נמלה.

היי,

בחורה. 20. קצינה. 

מתוך המאגר העשיר של השפה העברית, שתי מילים ומספר אחד, כדי לתאר בצורה כל כך לקונית- אותי.

אם זה יומן, אז למה ברשת?

ואם זה לא יומן, אז למה את יודעת שלא תפרסמי את השם האמיתי שלך?

זה מתחיל לפני חודש בערך, כשפתחתי פייסבוק, ואז הבנתי שאמנם הוספתי רק 8 אנשים, אבל אני לא יכולה לרשום שם ולא מחשבה אמיתית אחת.

אז אני ארשום כאן אוסף של מחשבות אמיתיות, ואתהה האם יהיה לי אומץ לתת את הכתובת לאנשים מחיי, או את החוכמה לא לעשות כן.

לכבוד הפוסט הראשון, אציג את השיר שהעניק לי השראה לשם הבלוג-

רק על עצמי/ רחל

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.


גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.


כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?