זה בערך הדבר הכי אדיר שנוצר אי פעם.

באמת.

הם כל כך מצחיקים ומגניבים (זאנדר!) והדמויות אמיתיות- יש להן אופי. באפי- יכולה להרוג ערפד בלי למצמץ, אבל עדיין יש לה בעיות בבית ספר, ועם בנים, והיא מתבגרת. היא אשכרה מתבגרת! היא גדלה תוך כדי הסדרה. מתי זה קורה?

וכולם כל כך נהדרים- גם אלה שבהתחלה נראו פלקטיים ומבאסים, נגיד ג'יילס הספרן האנגלי המיושן, או קורדיליה מלכת הכיתה הביצ'ית (קורדיליה!) התגלו כדמויות עגולות וחשובות. והכל כל כך מעניין- הגבול בין טוב לרע הוא הכי ברור שיש (הערפדים הם מכוערים, קרי, רעים, ויש לתקוע בהם שיפוד איפה שיוצא) אבל בכל זאת התחום האפור הוא מאוד גדול, ויש התלבטויות אמיתיות, מה נכון ומה לא.

וגם מבחינת הייצוג הנשי: 

1.יש יותר מאישה אחת (בעצם, הן הרוב)

2.הן מדברות ביניהן

3.ולא על גבר.

שלא לדבר על- נערה נלחמת בעצמה בלי להתחפש לגבר או לעמוד מאחורי אחד. שזה נהדר בפני עצמו. במיוחד במחשבה על מה שקורה לאישה בסדרת ערפדים מסויימת אחרת. 

ואגב זה, אנג'ל כזה נהדר! הוא חתיך ומגניב ואשכרה לא מתייחס לגיבורה בדרך שאפשר לתאר כהטרדה מינית כל חמש דקות. 

ו-טוב. השם דבילי לחלוטין. אני לא יודעת מה עבר בראש של ג'וס ווידון (שהוא גם כן אדם נפלא) כשהוא חשב על כל השמות בסדרה הזאת. 

אבל- וזא אבל גדול- הם מתלבשים כל כך נפלא, בסגנון ניינטיזי מוזר לחלוטין, ויש להם סלנג שהייתי עוברת לאמריקה בשביל להשתמש בו. 

אההה.

בכל מקרה, קצת תמונות: 

 לבושים בצורה די אדירה (כן, זאת בצד היא לילי מאיך פגשתי את אמא) 

לתמונה הזאת קראו "הבגדים היהודיים של ווילו". מעניין אותי למה. 

יא!

עוד דברים שאני צריכה לעשות:

 לראות פריקים וגיקים, שנראה נהדר

להתחיל את "האיש שחשב שאשתו היא כובע"

להמשיך להדפיס על חולצות (הכנתי חולצת שרלוק ממש חמודה) וללבוש אותן

לצייר בחופש, באמא של התחת העצלן שלי!

ללמוד לבגרות הנוראה בפיזיקה

לזכור שלא משנה כמה עצוב לי בחיים, תמיד יהיה חתול איפשהו בעולם. ותה קר, וטאמבלר וסרטים לראות ושוקולד.