יום ראשון, ה-11 בספטמבר 2011 לספירה.
מקרה: התקררות, כאב ראש, כאב גרון, כאבי מחזור, בחילה ושאר חברים.
תורן אחראי: אמא.
7:00
אני מתעוררת כרגיל לבית-הספר ומרגישה בכאב-ראש (מהסוג שגורמים לך להרגיש כאילו הראש שלך הוא עגלת סופר פלוס מצרכים, לא מהסוג של אוח-איזה-תרגיל-דפוק-במתמטיקה-יש-לי-כאב-ראש). אני יורדת למטה ומודיעה לאמא שאני לא מרגישה טוב והיא לא מאמינה לי ומאשימה את חוסר שעות השינה שלי, כיאה לאמא ממוצעת.*
*דווקא הלכתי לישון בשעה סבירה. יחסית.
7:10
אמא נכנסת לחדר שלי ומגלה אותי שרועה על המיטה, אחרי שנפלתי עלייה בעודי מנסה לשים ג'ינס ולא הצלחתי לשכנע את עצמי לקום כי... טוב, לא הרגשתי טוב וזה. היא רואה שיש לי חום ומודיעה לי שאני נשארת היום בבית.
7:30
אני כבר חוזרת למיטה ומנסה לישון, אבל אני מוצאת את המצב דיי מסובך. הגרון שלי כואב כל פעם שאני בולעת רוק, אני משתעלת בתדירות של חצי דקה והגוף של מזיע, מה שגורם לי להוריד את השמיכה, ואז הוא רועד מקור מה שגורם לי לשים בחזרה את השמיכה, ואז הוא מזיע מה שגורם לי... הבנתם את הרעיון.
7:40
נרדמת. נראה לי.
10:30
מתעוררת ומגלה שכל מה שכאב מחליט לכאוב כעת פי שתיים.
אני מקבלת אס.אמ.אס מחברה שבו כתוב "את לא מרגישה טוב?"
...נחשי.
10:35
אני מחליטה שאני רעבה. צועקת משהו שמתיימר להישמע כמו "אמאאא!@#$%^&(*)^&%$!@".
10:36
היא לא שומעת. אני צועקת חזק יותר.
10:37
מסתבר שהיא יצאה להוציא את הזבל, ועכשיו הגרון שלי עוד יותר כואב ממקודם.
10:40
אמא שלי נכנסת לחדר שלי וכנראה שהיא עשתה קצת שיקולים עם עצמה, והיא מתחילה להעיר לי שאני לא מרגישה טוב בגלל שהתזונה שלי לא נכונה מספיק ושאני לא ישנה מספיק שעות ושאני מעמיסה על הגוף שלי יותר מידי. אני שעדיין בהורמונים של המחזור ובכללי לא אוהבת שמדברים איתי כשאני ישנונית, מפרשת את ההערות שלה כמעליבות ומתחילה לבכות. בהיסטריה.
"אבל אמאאאאא למה את מעליבה אותי?! הכל כואב לי!!! את לא אוהבת אותי, נכון?"
10:45
עוד אקמול. איפה התה שלי?!
11:00
אמא מגיעה עם טוסט ותה. הכלב שלי מחליט להיות זונת צומי ועולה לי על המיטה. אני צריכה לגייס כוחות ולהעיף אותו משם, ואחרי שאני מורידה אותו הוא מקבל קצת מהקשה של הטוסט, כי אני קצת סולחת לו.
11:08
פותחת את הלפטופ. בפייסבוק אין חדש תחת השמש, אז אני מחליטה לצפות בדוקטור הו.
11:20
אני לא מצליחה להגיע להחלטה את מי אני אוהבת יותר, עשר או אחת-עשרה, אבל זה מסיח את דעתי מכאבי הבטן שמחליטים לנקום בי.
12:01
אמא מביאה לי כמה מגזינים ישנים. אני מנסה לפתור את הסודוקו באחד מהם.
12:08
זה מדכא מידי.
את שארית היום אני מעבירה בין הטלוויזיה לספרים לניקורי שינה, ובשלב מסוים מחליטה להעלות פוסט שמתאר את השעות האחרונות והמעניינות בקושי שעברתי. אז מה אם יש שיעורים להשלים.
ראיה מס' 1. אתם יכולים למצוא את הגליל השלישי של נייר הטואלט לאותו יום, תה, מים, פלאפון, כדורים, חברי שלט המזגן, חברי השני דאגלס אדמס ז"ל שהספרים שלו תמיד מעלים לי את מצב-הרוח ועוד כמה דברים לא מעניינים. סתם שתדעו, המיטה נראית הרבה הרבה הרבה יותר גרוע.
אולי זה נחמד להסתלבט כל היום, אבל בדיעבד צריך להבין שלהיות חולים כולל בתוכו גם את הקטע של... נו, להיות חולים. וזה לא הכי נחמד.
צ'ארלי המנוזלת 
עריכה:
נכנסתי עכשיו לבדוק סטטיסטיקות, מסתבר שמישהו נכנס אליי לבלוג מחיפוש 'עבירות מין' בחיפוש של ישראבלוג.
...טוב אחי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Charlie D