לעשן את הסיגריה עד לפילטר, עד שכבר שורף בגרון.
לבכות עד שנגמרות הדמעות, עד שלא נשארת אפילו אחת.
ליפול לטירוף, לשיגעון, להתמוטט.
המספריים החדות, חודרות את העור שלך, אחרי כל כך הרבה זמן.
את נקייה מסמים, מחתכים, מכאב. על מי את עובדת ?
אפילו בגוף ראשון את לא מסוגלת לכתוב. עלובה.
הדם פורץ החוצה, איתו גם הדמעות. הן הרי לא באמת נגמרות.
אל תאכלי מטומטמת, כל המוסיף גורע.
אל תאכלי. אל תאכלי. אל תאכלי.
כל כך הרבה אנשים צועקים עליי, בראש שלי.
השיגעון צועק עליי, לועג לי.
והכל כל כך ריק, מלוח מדמעות, צבוע בדם.
נשארת לבד, עם הכדורים של המשוגעים.
נשארת לבד, בלי אהבה, בלי חברים.
נשארת לבד, משוגעת.
אפילו בגוף ראשון את לא מסוגלת לכתוב. עלובה.
"כל התחושות נשכחו כבר, כל הכאב נעלם.
אין בי דבר להציל עוד, אין לי בכל העולם"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
