איך פעם זאת הייתי אני, עם המון תשוקה ועניין.
והיום זו אחרת, שאין שום דבר מעבר, היא רק נותנת.
ואיך היום אתה מוצא את עצמך,
במקום לאונן על סרטים כחולים,
ממלא את המחשבות המלוכלכות שלך בתמונות שלי.
מפשיט אותי במחשבות שלך
אילו היית יכול, גם את העור היית פושט לי,
עד שלא היה נשאר ממני דבר.
ואיך במחשבות שלך אתה מזיין אותי,
כמעט כמו פעם, בהרבה יותר חוזקה
עד שאשבר, עד שלא אוכל להיות עם מישהו אחר.
כמה אלימות, כמה אלימות.
בכל יום שעובר אתה רק מייחל שאמות,
שלא ישאר זכר, שאשאר רק במחשבות המלוכלכות.
כשאתה גומר אתה מנקה את כל הלכלוך הלבן,
מהסדינים, מהמחשבות, נהיה עדין לרגע,
כמעט בוכה על הפספוס, מחפש אותי על הקירות,
אולי אני רק מתחבאת, אולי אני אחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
