אני חי ונושם בחשכה כבר הרבה מאוד זמן מסתיר את הכאב מכולם מבחוץ הכל מושלם אבל עמוק בפנים אני רק נשבר מעמיד פנים שהעבר לא קיים ומסתיר את הדמעות שזולגות מעצמם.

צעד אחר צעד לתוך הדממה מגיעה הריקות ואני מתכסה באפלה כמו שמיכה בחורף קר שלא נגמר מציץ לעולם לחיוך שהיה לי בעבר הולך לבדי נלחם על חיי מחזיק בתקווה שאני יפגוש את מחר.

דקות ספורות מרגישות כמו שעות ימים כמו שנים אנשים רק הולכים ומשתנים רק אני נשאר לבדי עדיין מנסה להתפלל לאלוהים רוצה לחייך אבל החיוך לא יוצא זולגות הדמעות וליבי גוסס.

שמיים ריקים ללא כוכבים רק אור הירח מאיר על פני מגלה לעולם את הכאב שמסתתר בתוך עיני עמוק בפנים האש בוערת אבל לאט לאט דועכת איפשהו בחשכה הזו יש אור שאני לא מוצא אולי הוא רחוק מדי ואולי אני פשוט לא רואה.

רבע לאחד ואני עדיין לבד אומר לעצמי רק עוד קצת והכאב נעלם נזכר באותם הרגעים שעשו אותי מאושר דרך החשכה והזמנים הרעים אמרו לי שאמצא את האור שנותן לי חיים אבל האמונה נלקחה ודרכי אבדה ועכשיו השדים שלי מושכים אותי למקום שממנו אין דרך חזרה.

עומד על הקצה ומסתכל אל הים מבין שהכל כבר נגמר שוכח מהכאב ומקבל החלטה רק עוד נשימה אחת אחרונה נשארה השניות עוברות והזמן נעצר ברגע הזה הכאב שלי נעלם עוצם את עיני ומושיט את ידי מביא אמונה למלאכים שלוקחים אותי.

7 דקות לזריחה ואני עדיין חי לוקח נשימה עמוקה ומביא את הצעד הבא בפעם הראשונה מתוך החשכה מתחיל את הנפילה אל העולם הבא ליבי דופק מהר ואני מתחרט פותח את עיני ורואה את האור מתקרב...