אוטוטו עוברת לה 2011, ובין ניווט ליד כלא נפחא ליום פיקוד בשטח בקורס קצינים החלטתי לעשות סיכומון קטן לשנה החולפת, שהתחילה, איך לא, בלימודים. אז היו שני הסמסטרים האחרונים ללימודים שהיו גם המוצלחים ביותר שלי, למרות שעוד לא סיימתי את התואר. בסמסטר השני של השנה הכרתי את נעמה, אירוע שאת הטראומה ממנו אני עדיין נושא על כתפי עד היום ואיני מצליח להתאושש ממנה. אבל זה סיפור שונה שמצריך פוסט שלם, אולי אפילו שניים, אז אשאיר אותו לפעם אחרת.

סיימתי את הסמסטר האחרון עם פער של שני קורסים שאצטרך להשלים בשנה הבאה, אבל הלימודים, בתכלס, נגמרו ואני יכול להגיד כיום שההחלטה לעשות את התואר היא החלטה שאני מאוד מרוצה ממנה - אני לא חושב שיש תואר שהיה מתאים לי יותר מזה שבחרתי, ואני לא חושב שזה תואר שהייתי בוחר בו אם הייתי עושה צבא לפני הלימודים. את שלושת השנים של התואר כבר סיכמתי בפוסט קודם אז לא ארחיב, רק אומר שהיה אדיר ושווה כמעט כל רגע.

לאחר מכן, בספטמבר, התחיל הצבא. בין טרטור לבזבוז זמן עברתי את ההכנה להכנה, את ההכנה ועכשיו אני בקורס קצינים שבו בפעם הראשונה בשירות הצבאי שלי, אני כבר לא מ"שבוזי יום ראשון" - באמת שכיף לי לחזור לשם, לצוות מלא העתודאים שלי, לחדר הגייז האדיר שלי, לאנשים מהשכבה שלי מהתיכון שאיכשהו מהווים חצי מהבה"ד בערך, למפקצ"ית שלי שממש גרועה בקנט קופה ובדוראק, ולעוד רבים וטובים (או פחות טובים). בינואר אני עתיד לסיים את קורס הקצינים ובאפריל נגמרת ההשלמה, אז אני אקבל את דרגותי וסוף סוך אוכל להתחיל להתעסק במה שבאמת באתי לעשות בצבא. עד אז אני מנסה להנות ככל הניתן מהדרך.

בין לבין איכשהו יצא שאני הצוער היחיד בכל הצוות שלי שכל פעם מרים את מצב הרוח של כולם כשהם בדיכאון מהשמירות, או מהניווטים, או מהעובדה שאנחנו 500 מטר מהגבול ויש פרש טורקי (חצייה של הגבול) שהדבר היחיד שמונע ממנו להגיע אלינו אלו מילואימניקים שמעשנים נרגילה כל היום. הייתה לצוות שלי פעילות לפני כמה ימים שבה היה צריך לבחור מי הצוער הכי אופטימי ולא שבוז, וברגע שזה נאמר כולם מיד הצביעו עלי. וזה כשלפני מספר חודשים הייתי בערך הבן אדם הכי דכאוני עלי אדמות. זה רק מראה לי כמה אפשר להשתנות רק מלהקשיב לבן אדם אחר.

הייתי עושה רשימת מכולת של מה בדיוק היה השנה בעולם אבל לא באמת היו אירועים שאני מרגיש שהיו מהותיים בשבילי... אולי חוץ מהעלייה של הדולר שממנה הרווחתי איזה 400 שקל בלי לעשות כלום. תמשיך ככה, דולר!

גם רשימת מכולת אישית אני לא אעשה כי כבר עשיתי כזו לראש השנה. אז אסיים את הפוסט בברכה למשפחתי וחבריי - המון בהצלחה בכל מעשיכם ושלא תקבלו חזרת. וגם שתהיו שמחים ומאושרים ומאוהבים. ואל תמותו.