אני לא יכולה פשוט לקבל את העובדה שאני כישלון ולהמשיך בחיים נחותים יותר. אני לא וותרנית ואני לא מתכוונת להקל על עצמי רק בגלל שזה מה שאתם הייתם עושים במקומי. אני גם לא מבינה איך אני אמורה להמשיך לנסות כשכולם צועקים עליי שהגיע הזמן לוותר ואני לא מוכנה לעשות את זה לעצמי לא אחרי כל הציפיות שהוצבו לי ואני מעדיפה לא לחיות בכלל אם אני צריכה לבחור בחיים שלא רציתי 

שנים כבר שלא שקלתי התאבדות ברצינות אבל אני לא מבינה מה הטעם להמשיך כששום דבר לא הולך כמו שתכננתי או כמו שרציתי 

ואני מנסה. אני מנסה לראות את האור בקצה המנהרה ולראות שעוד קצת אעזוב את המקום הזה כבר ואוכל להתחיל את החיים שלי באמת. 

אבל לאיפה לעזאזל אני אמורה ללכת? ואיך אני אמורה לחיות חיים בלי לדעת למה לכוון? 

אין לי כוח להתמודד עם כל הדברים האלה. זה מרגיש כאילו אני רק מנסה להעלות את הגבעה אבל כל פעם מגיע מכשול שזורק אותי בחזרה לים אם זה ענף שמעיף אותי אחורה או סלע ששובר לי את הרגל אני כבר לא יכולה לשחות חזרה החוצה ולהמשיך לטפס עם כל הפציעות ואולי פשוט כדאי לטבוע