The Thin Ice

~שיחה עם הולי על דברים גרועים יותר מכאב פיזי, הוא מעלה את סצנה מהארי פוטר השישי ואני אוטומטית אומרת שהדבר הכואב מכל הוא מות סיריוס~

הולי: "מות דמבלדור היה הרבה יותר טראומטי. למרות שגם זה, בלי ספק"

גילמור: "לא, סיריוס היה הכי טראומטי. אני בספר החמישי (שוב) ועדיין מוחה דמעה כל פעם שהוא מוזכר."

הולי: "מות דמבלדור היה התנפצות הבועה"

הולי: "ואם לא היית חושבת שסיריוס כזה חתיך הוא לא היה מזיז לך יותר מדי"

גילמור: "יש משהו בדבריך"

הולי: "די, את כזאת אשה"

ומעשיי באותו זמן? איזשהו משחק עם נשיקות באתר של קוסמופוליטן D:

-

אגב אותו משחק -

אחי נכנס לחדר המחשב שלשום ורואה את המשחק;

"גילמור, את מחפשת שיאהבו אותך?"

[היה משהו בדבריו. הרגשתי באותו יום שכולם הפסיקו לאהוב אותי כי אני חציל. זה לא היה ממש פייר, מאחר וגם בתור חציל אני מוצלחת למדיי, עם עיניים ירוקות, אף ישר ומעט סולד והשפתיים שלי. השינוי היחיד היה העדר העצמות הגבוהות - בלחיים ואלו שליד הלסת - וגם זה רק בצד ימין. קשים הם חיי החציל].

-

אחי בכלל מסתובב בבית מאושר בימים האחרונים, צוחק כל רגע על הצורה בצד ימין שלי קיבל.

אח: "את נראית כמו ילדת וריאטי"

גילמור: "חציל וריאטי".

~הוא עושה משהו שכולל להעלות את אפו כדי שיהיה סולד, ואני מחקה אותו~

"את עושה ככה? (מרים את האף)

את צריכה לעשות ככה(מושך את האף למטה)"

"גילמוררר, אני יודע כמו מה את ככה! הדבר הזה עם הקמח הזה, מר גמיש! את בול כמוהו! מחר אחזור הבייתה ואראה אותך מרוחה ומעוכה על התקרה?" (כל זה לווה בתנועות של עיוותי פרצופים כמו שעושים למר גמיש).

-

תמיד יש בן אנד ג'ריז במקפיא, כל פעם בטעם אחר.

מאחר והקוסמופוליטן החודשי עדיין לא הגיע לכאן, יוצא לי לגלוש הרבה באתר שלהם בימים קשים אלו, לחרוש על המשחקים והכתבות והשאלונים והכל. כיף כיף.

בתחילת השבוע קניתי ארבעה ספרים חדשים, שניים מהם של הרלן קובן. אין טוב יותר מהרלן קובן. אני אוהבת את זה שהפרטים בכל הסיפורים שלו כמעט זהים, ותמיד יהיו דמויות משניות מספרים אחרים שלו שיופיעו, והוא עדיין שומר על מתח לאורך כל הסיפור ומצליח להמם כל פעם מחדש. העובדה הזו גורמת לי להעריך אותו יותר ויותר כל פעם מחדש.

שידורים חוזרים של "עקרות בית נואשות" זה נחמד.

אין לבירינת' בחנויות וזה מצער :(

נשמע פנאן למדיי בסה"כ, מה חבל שפרצופי עדיין בעל צורה מוזרה, אני בבית כבר כמה ימים, אני מרגישה יותר מדי טוב את התפרים בבשר וקשה לי לדבר כמו שצריך.

-

אני שוקלת לעשות קעקוע קטן של זיגי סטארדאסט ברגל.

הדבר שהכי הטריד את מחשבותיי בחודש וחצי האחרון - עקירת שן הבינה הכלואה השניה שלי - הגיע היום.

אני לא יודעת מה יותר גרוע - לבוא למשהו שאתה לא מכיר, יש את החששות כמובן אבל אתה לא באמת יודע מה הולך לקרות, או לבוא למשהו שאתה מכיר ויודע בדיוק מה סביר להניח שיהיה. לפני העקירה הראשונה הייתי לחוצה, אבל הדאגה העיקרית שלי הייתה התנפחות האזור; משומה הייתי בטוחה שמחלקים משככים רציניים אחרי משהו כזה. כמובן שלא קיבלתי שום כלום, והשעות שלאחר אותה עקירה היו נוראיות ולא ידעתי איך אני הולכת לעבור את כל הבכי והרעידות האינסופיות והצרחות. לפני העקירה הזו פשוט הייתי מבועתת.

אין לי כח לשחזר מה היה שם, זה גם נראה לי די מיותר.

הפה שלי מלא בחומרי הרדמה [הפעם זה הגיע לעין, שהרגישה מוזר לחלוטין], יש לי רופא שמעבר להיותו באמת אחד המצוינים הוא גם סרקסטי וחתיך-משהו, רגל ימין שלי לא הפסיקה לרעוד כל העקירה ויש לי לעקור את שתי שיני הבינה העליונות אבל הרופא הבטיח שהרבה יותר קל איתן.

בינתיים ההרדמה עדיין קיימת אז אין turkey וכל שאר התסמינים הנפלאים שהיטיבה לתאר כריסטיאנה פ., מושא הזדהותי ברגעים קשים אלו. בכלמקרה יש הרבה כדורי אדוויל כתומים ומגניבים בבית, מישהי הביאה לנו אותם מארה"ב כי הם לא קיימים בארץ, אמא אמרה שהם ממש כדורי פלא ולכן ברגע שארגיש שמתפוגגת לה ההרדמה אקח שניים. יש לי גם את המוקסיפן לקחת. יש עוד כדורים לשיכוך כאבים בבית. זה אמנם לא מורפיום, אבל כדורים צבעוניים תמיד משמחים אותי [בלונים, כדורים בבריכות כדורים, כדורים לשיכוך כאבים למרות שרובם בצורת אליפסה וכד'], נקווה שהם גם יעילים. 

החדר שלי הוכן מבעוד מועד לשהייה בו בימים הקרובים, אתמול סיפרתי על זה למישהו והתחלתי לצחוק, אני מרגישה שאני מינימום נשלחת לגלות. המצעים הוחלפו וכמובן שכיסוי מיטה [כי למיטה שלי אני לא מתקרבת אם אני לא רגע אחרי מקלחת], סרטים שאני אוהבת סודרו בערימה [לא ראיתי סרטים כ"כ הרבה חודשים, כשאני חושבת על זה], יש לי ארבעה ספרים חדשים ומחר אמא ואחי יערכו חיפושים נרחבים עד שיימצאו הDVD של "פחד ותיעוב" ו"המבוך". אני ממש רוצה לראות "המבוך". עודמעט אשלח SMS לדוד שלי, לו יש הרבה סרטים טובים. 

כמה אני מדברת על סרטים, סביר להניח שאחרי אחד יימאס לי ואחזור לספרים. אין כמו ספרים.

אהה כן, ויש בן אנד ג'ריז! מה חבל שלא הבן אנד ג'ריז האהובה עליי [אייריש קרים עם חתיכות שוקולד ושוקולד צ'יפס ופאדג' קפה] אבל בן אנד ג'ריז תמיד באה טוב. חוץ מהג'מייקנית ההיא, היא די מלחיצה.

אחרי עקירת שן הבינה הקודמת היה את כל תהליך הגמילה המקוצר מהרואין כמה שעות, אחרי שזה עבר לקחתי טיפות אופטלגין והלכתי לישון, ומאז [משמע, כבר בבוקר שאחרי] לא היו שום כאבים. הנפיחות נמשכה 3 וחצי ימים ואז עברה גם היא.

אני מקווה שזה יהיה הסיפור גם כאן.

-

שיר.

"איזה כיף שיש המון כדורים

המון כדורים בכל מיני צבעים

ורודים כחולים כתומים ולבנים

איזה כיף שיש כאלה כדורים!"

אני מוכשרת אני.

-

ועכשיו אני הולכת לראות "קופיקו", קנו דיסק עם שישה פרקים לאחותי ומדהים כמה שזה משעשע אותי גם היום :)