אני מרגישה לא אמיתית כל פעם שאני כותבת פוסט.כאילו אני לא פורקת דברים סתם, אלא מחשבת הכל כדי שלא יכעסו, יתרגזו או יגידו שהכל שטויות.
גם אני מרגישה שאני סותרת את עצמי טיפה.
נגיד בפוסט הקודם דיברתי על אנשים דיכאוניים וכאלה שהם מסכנים בודדים וכו'..
אבל תכלס אני לא מכירה אותם. אני לא יודעת מי הם. למה לי בכלל לדבר עליהם?
למה לא כולם יכולים להיות ככה?...
אני לא תמיד מסתכלת על האופי. גם אני כמו הרוב המוחץ לפעמים מסתכלת על החיצוניות וישר מסיקה מסקנות על אותו אדם.
וקשה לי עם זה שאני כזאת.
זה נורא קשה לא להיגרר לירידות, לריכולים, לדברים השטחיים והצהובים. זה באמת קשה.
וזה כל כך עצוב שזה קשה לי. אני צריכה לדעת!
אני בכלל לא קרובה להיות מושלמת. עלי בטח יש מלא סטיגמות, אני כמעט בטוחה.
וזה קשה. קשה לדעת שאתה שופט אנשים.
אז אל תעשו את זה. גם אני אשתדל.
יחד, אולי נעלים את הסטיגמות לאזעזל (: