עכשיו, כשאנחנו חוגגים את שבוע הגאווה ואת יום הגאווה שמסמל שיוויון לכל בני האדם באשר הם, אולי אני יכולה לספר את הסיפור שלי.
אני לא לסבית, אני לא טרנס, אני סטרייטית מלאה.
אבל יש לי שתי אימהות.
כן, אני גרה במשפחה חד מינית, בה יש לי 2 אימהות.העובדה שאחת היא ביולוגית והשנייה היא לא, ממש לא מפריעה לי, וגם אף פעם לא הפריעה.
מאז שנולדתי אני מתייחסת אליהן בצורה שווה, כי כך אני מרגישה כלפיהן.
תמיד התייחסתי לשתיהן כאם וכמישהי שעליה אני יכולה לסמוך ולדבר איתה על הכל.
תמיד אני שמחתי לשתף את זה עם אחרים. אף לא הרגשתי בעיה או אי נוחות. אני חושבת שבגלל שגדלתי ככה כל החיים שלי אז זאת לא הייתה מבוכה, שכן ככה אני מכירה, ולא אחרת.
אני מרגישה גאה במשפחה שלי (תרתי משמע, הא?) אני אוהבת אותה בדיוק כמו שהיא.
אנחנו גם כולנו בנות במשפחה (אני, האימהות והכלבה (: )
וגם, יש לי בשורה משמחת:
אני מאומצת!
לא בדיוק אם אפשר לומר, אבל העניין הוא כזה: האימהות שלי הן לא נשואות חוקית, כמו שרובכם יודעים, אין חוק בישראל שמאפשר נישואים חד מיניים, ולכן הרבה פעמים מצאתי בעיות לוגיסטיות וטכניות כשהלכתי עם האימא הלא ביולוגית שלי למשל לרופאה, או לביה"ס כדי לשלם.
ולכן, עשינו איזה שהוא תהליך משפטי, ועכשיו, אני מאומצת! (:
אני מספרת לכם את כל זה כדי להראות לכם שאם כל הגזענות שיש לנו בארץ, עניין הגייז בארץ דווקא ממש השתפר!
אנשים הרבה יותר מבינים, יותר מכירים, ויותר מקבלים!
אבל עדיין הייתי שמחה אם היינו מתקדמים יותר:
נישואים חד מיניים כבר היו צריכים מזמן להתאפשר בישראל. יש פה הרבה זוגות שהיו רוצים למסד את הקשר שלהם (גם בחתונה דתית-כי יש גייז דתיים ומסורתיים, דא!) ואני חושבת שצריך לקדם את זה כדי שזה יוכל להתאפשר כאן.
הרי תל-אביב נבחרה לאחת ערי הגייז הנחשבות בעולם! לא הגיע הזמן שנתקדם טיפה יותר??
האמת היא שהפוסט הזה הוא דיי שטותי, חסר אמירה, אבל פשוט החלטתי שאני מאוד רוצה לחלוק אותו איתכם(אם המאוד קצת קוראים שיש לי חחח)
אז מקווה שלא השתעממתם ומקווה שנהניתם לשמוע את סיפורי הקטן,
חג גאווה שמח!♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זנגוויל