אני לא מאמינה שזה קיים.
חנה היא ילדה, טינייג'רית מארה"ב.
היא פרסמה מכתב שכולל הרבה תסכול לגביי חייה.
היא מרגישה שהיא העבד של הוריה, שקשה לה בלימודים יחד עם מטלות הבית ושהיא לא יכולה יותר לסבול את החרא הזה.
ומה האבא עושה?
מפרסם ווידיאו ביוטיוב בו הוא י-ו-ר-ה במחשב של אביה (הוא גם מדבר הרבה דברים מטומטמים פשוט אין לי כוח לתרגם וכאלה)
ואני שואלת את עצמי: למה? למה הוא כזה מפגר?!?!
אני לא מבינה.
הילדה שלו כבר נענשה בעבר על אותם דברים.
אז הוא לא עושה 1+1 ואומר "היי, העונש לא עובד"?
אני באמת לא מבינה. איך הם הגיעו למצב כזה שגם התיקשורת היחידה בינהם היא באינטרנט וגם היא כ"כ אלימה.
אני מכבדת את ההורים שלי ללא פחד. ללא איום וללא עונשים. איך? כי ככה צריך!
הוא אפילו לא התייחס לרגשות שלה במכתב!
נכון, צריך לכבד את ההורים, ונכון, היא בהחלט לא דברה לעניין, אבל הוא אפילו לא הקשיב לה!
הוא העניש אותה שוב!
חוצמיזה, היא ציינה שהיא יכולה לקבל כסף על עבודות הבית. אני חושבת שזה רעיון מדהים!
קצת כסף על כל עבודות ייתן לילדה מושג בכסף, גם זמן להיות בלימודים, וגם היא עושה את המטלות!
אני לא מאמינה שהוא מעניש אותה כל פעם מחדש והוא לא רואה שזה לא עוזר! פשוט לא עוזר!
כבוד לא נרכש מפחד! כבוד נרכש מאהבה, וחיבה, ומשם יבואו המטלות משמחה!!
ועוד בסוף מקמט את המכתב. שום כבוד לילדה שלו.
והכי מדהים: אנשים מבינים אותו! מבינים אותו!!!!
אומרים שהוא צודק.
איך?!
הוא מעניש את הבת שלו, משתמש באיום ובאקדח, הופך את עצמו לאיזה אדם במאפיה כדי שהבת שלו תיהיה צייטנית ומכבדת.
כדי שהיא תהיה כזאת, אתה צריך לאהוב אותה.
ללמד אותה מתוך אהבה. מתוך קרבה.
לא דרך אתרי אינטנרנט מפגרים!!!
אני מאמינה בדבר אחד: עונש=לא הדרך. פשוט לא הדרך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זנגוויל