בלי חשמל, בלי אוכל, בלי מים והכי חשוב, בלי סיגריות - הבריחה שלי.
לפני כניסת יום כיפור, נכנסתי למקלחת, נתתי למים הזורמים והקרים לשטוף מעליי הכל, קירצפתי כל חלק וחלק בגופי עד אדמומיות.
חפפתי את שיערי מספר פעמים, לא הספיקה לי לא פעם אחת ולא הפעם האחרונה. נשארתי מתחת לזרם הגועש, מקופלת בתוך עצמי בפינת האמבטיה. לאחר שהושרתי במים, יכולתי להרגיש את כל הטינופת, את כל העוול שעבר עליי נשטף, נשאב לתוך מערבולת קטנה ומשם לביוב, לאן שזה שייך.
יצאתי מהמקלחת נוטפת, לקחתי את הסיגריות, שמתי בידה של אמא "תחביאי את זה, הפעם אני צמה באמת." וכיביתי את האורות.
הפעם לא צמתי כי כל המשפחה צמה, לא צמתי כי אני מפחדת מעונש, צמתי כי אני באמת רציתי לכפר, צמתי כי באמת רציתי לבקש סליחה.
סגורה בחדר, בין ארבע קירות ששמעו הכל, קירות שידעו את הסבל שלי, בין ארבע קירות שאתמול ירדתי על ברכיי, הבעתי כל חרטה וכל סליחה.
סליחה ממנה, שהופעתי בחיים שלה, חירבתי הכל ובמצמוץ אחד נעלמתי. סליחה מעצמי, מזוכיסטית שכמותי.
סליחה שנשארתי למרות שסבלתי, סליחה שבחרתי להיות עם אסון למרות שידעתי מראש מה מצפה לי. חירבתי את עצמי וחירבתי אחרות בעקבות זה, העברתי את הצער הלאה בלי כוונה, אני מצטערת.
בכיתי לארבע הקירות והתנצלתי בפניהם כי הבטחתי שמאותו יום, רק לתוכם אעביר צער ולא לאף אחד אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•Serenity•